בהמשך למאמר “מה הקשר בין גאולת פורים גאולת פסח והשידוך שלך “
מאמר שעיקרו אומר שגם אחרי שהקב”ה עשה את כל ההכנות על מנת שנגאל.
אם לא נעשה אנו את הצד שלנו.
צעד שלפעמים אומר שצריך באומץ לב ללכת קדימה,
הגם שאנו הולכים אל הלא נודע,
אנו יכולים לפספס את החתונה שלנו.
כתבה לי בחורה מכתב בו שאלה את השאלה הבאה :
שלום,
אני נהנית מאוד מתכני האתר “בואי כלה”,
ומודה לך מאוד על האפשרות להחכים
בדברים חשובים כ”כ גם בחינם.
רציתי לשאול בבקשה,
(אין באפשרותי לשלם לייעוץ אישי,
אך אולי בכל זאת תוכל להגיב למכתבי בדוא”ל).
תוך כדי קריאת המאמר על המסירות נפש הנדרשת לגאולה,
אני תוהה ביני לבין עצמי: אני ב”ה אישיות שמאוד רוצה
לעשות את הדבר הנכון, מאוד רוצה לתת, מאוד מוכנה לוותר.
כמו כן, בורכתי משמיים ביכולת לדון לכף זכות.
ונאמר לי בהקשר הזה שאני צריכה להיזהר לא
להיות קיצונית מדי, ולא להיגרר רק כי אני רוצה
להתחתן ומסוגלת להחליק על כל דבר.
צריך לשים דברים בפרופורציות הנכונות,
אך גם לא להתעלם מהם.
כך שגם למסירות נפש יש מידה??
איפה זה נכנס במאמר שלך?
האם יכולים או צריכים להיות דברים שבמהלך
קשר (אחרי שכבר ביררתי לפני)?
אני אומרת – על דברים כאלה אני פוסלת,
אני לא רוצה להמשיך?
אנחנו כבר לא בדור בו השידוך נסגר
כשהילד והילדה לפני גיל מצוות והם חיים באושר.
בדורנו יש לבדוק האם יכולים לחיות חיים משותפים יחד.
האם אני צודקת?
תודה רבה,
תשובה
ראשית, אני מברך אותך שתזכי לשפע רב משמים,
ושתמיד תהי מהצד של אלו שנותנים ונותנים…
מבלי לשאול, האם יש גבול למסירות נפש של
נתינה ולעזרה לזולת?!
מאידך, אני לא יכול להתעלם מתופעה שקיימת
(כך אני אומר את הדברים באופן כללי לכולם,
כך שזה לא אישית לך).
אני מוזמן מפעם לפעם לחתונות של אנשים,
שעזרתי להם להתחתן.
ושם אני רואה אולם מפואר, מאות מוזמנים,
כאשר מנה אחת עולה 150 שקל ומעלה.
תזמורת ב- 8,000 שקל,
צלם ב- 3,000 שקל,
שמלת כלה ב- 2,000 שקל
ובקיצור חתונה של 60 – 100 אלף שקל (ולפעמים גם יותר).
לא שעיני צרה חלילה, אך נשאלת השאלה:
מדוע אנשים מוכנים להוציא כאלו סכומים עבור ערב אחד,
כאשר ייעוץ אישי שהיה מקצר להם את הדרך לחופה
לעיתים במספר שנים, ועוזר להם להתחתן עם האדם
הנכון להם עולה רק 220 שקל לשעה?
זה כבר נחשב הרבה מדי ???
ובפרט שמבקשים ייעוץ מאיש מקצוע,
שעמל רבות על מנת להתמחות בנושא זה,
וזה הוא עיקר עיסוקו בחיים.
הרי לא קבלו ממני מספיק חומרים בחינם ???
כמו שאמרתי, אני אומר דברים אלו לכולם!
ולאו דווקא באופן אישי.
בכל אופן, מברך אותך בשפע רב עד בלי די,
ושתהייה לך חתונה מפוארת בקרוב!
לעצם שאלתך
מסירות נפש ולימוד זכות אינם התאבדות חלילה,
ר’ ישראל מאיר מראדין בספר חפץ חיים כותב,
כי החובה ההלכתית ללמד זכות על אדם,
נלמדת מהפסוק “בצדק תשפוט עמיתך”.
כך שלימוד זכות אינה טשטוש המציאות,
אלא חשיפת עומק האמת.
כאשר אני מלמד זכות על אדם שרוב מעשיו טובים.
אם כן, נשאלת השאלה:
כיצד אנצל מללמד זכות על אדם שאין מעשיו טובים?
ובמיוחד שבעקבות כך אני עשויה להתחתן איתו?
תשובה
כמו שכבר כתבתי במספר מאמרים
המופיעים באתר ביה”ס לזוגיות בואי כלה,
על מנת להתחתן צריך שלושה דברים:
- הבירור השכלי: שאנו יודעים את כל אשר עלינו לדעת על הצד השני.
מה למד, מה עושה, מה השקפת עולמו, מה משפחתו,
התרשמות מהמידות שלו, רמה דתית, ועוד.
בירור שכלי אין פירושו לוותר,
על מנת להתחתן את לא צריכה לוותר,
אלא למצוא את מי שמתאים לך
(בתנאי שהדרישות שלך סבירות). - הבירור המנטלי: אחרי שאנו יודעים ששנינו רוצים
להכיר אותו סוג של בית, חשוב שנדע שאנו מסתדרים אחד עם השני. - הבירור אם יש כימיה בין בני הזוג, או בקיצור אם נבנית כאן האהבה.
ורצוי ששלב האהבה יבוא כשלב אחרון,
מפני שאם נתאהב תחילה, ורק אחר כך נעסוק
בהכרת אישיותו של האדם איתו אנו נפגשים,
דעתנו תהייה כבר משובשת ובעלת נטיות.
מה שיגרום בהכרח ללימוד זכות מוטעה,
שאינו רואה את האמת.
או בלשון העם “האהבה עיוורת – השכנים לא!!!”
(כי הם עושים את הבירור השכלי בלי אהבה).
כך שמסקנה ראשונה, היא לברר מי הצד השני
לפני שמתאהבים בו.
כך שההכרות ולימוד הזכות לא באה
מתוך דעה משובשת ומוטעה.
דבר שני
המאמר הקודם,
“מה הוא סוד הצלחת הדייטים המשותף לגאולת פורים וגאולת פסח,”
בא לענות על שאלה קשה הנמצאת בעולם הדייטים.
שאלה שהיא בהרבה מקרים שאלה בלתי פתורה.
“האם אני מכיר מספיק את הצד השני על מנת
שיהיה לי בטחון ללכת אחריו / אחריה,
ולהחליט את ההחלטה הגורלית להתחתן איתו / איתה?”
אני שואל שאלה, שבהרבה מקרים היא לא פתורה.
משום שלכאורה אין גבול לכמה אני צריך להכיר את האדם
על מנת להתחתן איתו.
מה שגורם להרבה אנשים לפחדים וחששות
מההחלטה הגורלית של החתונה.
כי הם מרגישים גם אחרי מספר חודשים,
שהם לא מכירים מספיק.
אולם האמת חייבת להיאמר (יותר בקיצור) :
על מנת להתחתן צריך
1. שכל
2. רגש
3. לזרוק את השכל
שהרי כבר עשיתי מספיק את הבירור השכלי,
וכמו שכתבתי במאמר הקודם,
שבשלב שהקשר כבר מתקדם,
ועשיתי מספיק את הבירור השכלי,
אכן צריך לעזור אומץ כמו שעם ישראל
יצא למדבר על מנת להיגאל
והלך אחרי ה’, אל הלא נודע !!!
הרי ממה נפשך ???
הרי עשית כבר את הבירור השכלי,
את מכירה את הבחור כבר כך וכך חודשים,
אם היה משהו לא תקין כבר היית צריכה
לעלות על כך ולעזוב אותו מזמן.
ומפני שאני יוצא מתוך נקודת הנחה,
שמה שמצאת בו זה הרבה נקודות חיוביות,
והם הצד הגובר, למרות שאין אדם מושלם.
לכן, מה שצריך עכשיו הוא לזרוק את השכל
וללכת אל הלא נודע (נכון, למקרים חריגים
צריך דיון וייעוץ מיוחד, אך רוב המקרים עונים
לכלל הזה שכתבתי כאן).
הסיבה שצריך בשלב המתקדם
של הקשר לזרוק את השכל,
היא משום שלשכל אין יכולת להכריע בכזאת שאלה.
השכל חזק בלשאול שאלות.
זה לא מסתדר לו, וזה לא מסתדר לו,
וגם אחרי שהכל מסתדר הוא ימצא
עוד משהו שלא מסתדר לו,
וישאל עוד ועוד שאלות וקושיות לא פתורות !!!
זה כוחו של השכל – לשאול שאלות.
את ההחלטה להתחתן, אנו עושים עם הדחף הפנימי שלנו
החזק מהשכל והרגש גם יחד,
הנובע מעצם עומק אישיותנו שאומר לנו,
מספיק עם הקטנוניות הנובעת מכך שאנו פשוט… מ פ ח ד י ם
ועכשיו, הולכים קדימה גם אם לא הכל סגור ופתור.
שהרי יש לי מספיק מידע, אהבה ובטחון על מנת להתקדם.
דבר שלישי
תזהרי מעצות של הסבתות, הדודות וגם של ההורים,
או בעצם במיוחד תזהרי מהעצות של ההורים.
אני מכיר לא מעט מקרים שהורים הרסו את החתונות
של הילדים שלהם, משום שההורים אוהבים את הילדים
שלהם יותר מדי.
דבר הגורם להם לדקדק יתר על המידה,
במי יתחתן עם הבת שלהם או הבן שלהם
ללא לימוד זכות, וללא התחשבות בבחירה
של בן בת הזוג, מזווית הראיה של זה שעומד להתחתן איתם.
אני אומר את הדברים כלפי אלו שינסו
“לפתוח לך את העיניים” לכאורה.
אומנם, ישנם אנשים שאכן צריך לפתוח להם את העיניים,
אך כך למדתי בשיעור אצל רבה של צפת,
הרב שמואל אליהו שליט”א.
בשיעור שהוא העביר לפני כ- 100 שדכנים ושדכניות,
שבשידוכים אין חובה לשמוע להורים.
וכך גם ההלכה בשולחן ערוך,
שאין חובת כיבוד אב ואם בנשוא השידוכים.
וכך סיפר גם הרב שמואל אליהו על אבא שלו,
הרב מרדכי אליהו זצ”ל.
שכאשר אנשים היו באים אליו,
כאשר להורים היה ביקורת על בחירת הבן או הבת,
הוא היה אומר את הלכה שאין שומעים להורים בנושא השידוכים.
כך שאני יכול להגיד לך בלב שלם,
שאם את סומכת על שיקול הדעת שלך,
הגם שהוא בא מתוך לימוד זכות על הצד השני,
כל שאין דעתך מסונוורת ומשובשת מאהבה,
הרי שאת לא צריכה לשמוע בקול ההורים
האומרים לך שאת מלמדת זכות יתר על המידה,
וההפך הוא הנכון.
בהרבה מקרים, “עצות” אלו באות מתוך צרות עין
וחוסר הבנה בנושא, וגורמות להרבה חתונות ליפול.
אך יחד עם זאת, בשולי הדברים עליי לכתוב,
שבמקרים כאלה טוב תעשי אם תצרי קשר
ותתייעצי איתי או עם איש מקצוע אחר.
שהרי זה בדיוק ההבדל בין להיפגש עם
איש מקצוע פנים אל פנים.
כך שאני יכול להבין את הסיפור הרבה יותר טוב,
מאשר לענות תשובה במייל לאדם שאני לא מכיר
לא אותו, לא את הרקע שלו ולא את הסיפור שלו.
ובכל זאת, היה חשוב לי לענות לך על השאלה הזו במייל
גם אם התשובה כללית ובאופן עקרוני.
שלא תחשבי שאני מזלזל חס ושלום בשאלות שכותבים לי,
אלא שהאמת היא שגם הסבר ארוך ומפורט בכתב
לא יכול לספק את התשובה המדויקת והמכוונת
לפי הכותב ושאלתו איתה הוא מתמודד.
לכן, במקרה שאת בהתלבטות מסוג זה, או מסוג אחר,
ועל זה יכולה לקום או ליפול חלילה חתונה (או לעקב חתונה),
אני ממליץ לך לפנות אליי,
ואפנה לך את הזמן שצריך על מנת
לעזור לך לקרב את יום חתונתך!
בשמחה ובטוב לבב.
בברכה,
אלי גרון
ביה”ס לזוגיות בואי כלה.
