נכון, רוב האנשים שקוראים את הכותרת הזו,
שואלים מה הקשר בין יום העצמאות לבין החתונה שלי.
אולי אלי עשה כאן עוד איזה שהיא מניפולציה
עם הכותרת על מנת למשוך את הקוראים?
אז זהו, שלא !
חתונה נבנית מהרבה, הרבה תחנות “קטנות” שצריך לעבור אותם.
שאם לא עוברים אותם נכון, לא מגיעים לתחנה הבאה.
גם ליום העצמאות יש את התחנה שלו,
בדומה לתחנה של ערב פסח, אז לפני חג הפסח,
כתבתי במאמר השבועי שלא כדאי לפספס את ערב פסח
על מנת להתקשר לכל החברות והחברים הטובים מהעבר,
כדי לאחל להם חג שמח.
ובכך לעדכן את התודעה שלהם שאנו עדיין חיים ונושמים,
וכן שנשמח לקבל הצעות.
אני בטוח שיש מי שעשה רשימה של 20 – 10 מכרים וחברים מהעבר
ושריין לו את הזמן להתקשר לכולם (כי חתונה זה דבר מספיק חשוב בחיים).
וקיבל לאחר מכן, לא מעט הצעות.
כך שכעת יכולים להיות כבר מספר זוגות שמתקדמים בקשר,
בזכות המאמר של ערב חג הפסח.
מי שפספס את ערב פסח, יש מועד ב’ בערב יום העצמאות,
מועד ג’ בערב חג השבועות,
ושנה הבאה מתחילים סיבוב נוסף של החגים בערב ראש השנה,
אז מבקשים גם סליחה ומחילה.
אבל זה לא הכל.
היום רציתי לדבר על השאלה מדוע יום העצמאות יכול להיות יום מכריע לחתונה שלך.
הסיבה לכך היא, שאם כעת אתה או את נמצאים בקשר מתקדם,
הדבר הטבעי הבא שתעשו הוא לפגוש את ההורים והמשפחה האחד של השני
כצעד נוסף לקראת החופה שלכם.
במובן הזה, פגישה של ההורים והמשפחות הוא צעד מכריע.
לכן, פגישה של ההורים והמשפחות “בכאילו” כלומר,
באופן שהופך להיות לא צעד נוסף בהתקדמות הקשר,
הוא פספוס של אחד ממנופי הפגישות המשמעותיים.
אפשרות כזו קיימת כאשר החבר/ה של הבן או הבת מוזמנים למפגש המשפחתי
של “לעשות על האש” על הדשא שליד הבית ביום העצמאות.
מפגש שיכול (לא חייב אבל יכול בהחלט) לקבל משמעות של חידוש מרענן והיכרות נחמדה.
אבל לא להיתפס כצעד נוסף מחייב ובונה בקשר.
לפני שאמשיך אסביר את הסיבה לכך,
על מנת להיות מובן וברור לכל:
קשר בין בני זוג דומה לעלייה במעלה ההר.
ככול שאתה מתקדם יותר בהליכה שלך,
כך גם אתה מטפס יותר גבוה בהר.
הכלל הזה נכון עד שאתה מגיע לפסגה.
אז הכלל מתהפך, וככול שאתה מתקדם יותר בהליכה שלך,
אתה לא עולה, כי אם יורד במורד ההר.
מה שאומר, שאם לא הבנת שאתה בפסגה ואתה ממשיך ללכת,
אתה תפספס אותה לעד.
עכשיו במובן של הפגישות:
כל צעד בפגישות הוא צעד סימבולי, התקדמות שאי אפשר להתעלם ממנה.
לדוגמא: כשהצד השני קונה לך מתנה קטנה ליום ההולדת,
זה אומר שאתם כבר לא בתחילת הפגישות והצד השני מאותת לך (בינתיים רק מאותת),
שאתה חשוב לו, והוא חושב על קשר ארוך טווח איתך.
אז אל תצמצם זאת “רק” למתנה נחמדה ליום ההולדת.
כך גם במובן של “לעשות על האש ביחד עם המשפחה ביום העצמאות”.
צריך לראות זאת כהתקדמות בפגישות.
פגישה משמעותית עם ההורים והמשפחה של הצד השני,
שאומרת שזו לא הכרות “פרווה” ואתם כבר מדברים באופן רציני על אפשרות של חתונה.
הניסיון מראה, כי אם הפגישה עם ההורים היא לא כזו
אלא המשך של ההליכה במעלה הפגישות מבלי לסמן צעד זה כפסגה מסוימת בפגישות,
במקרה שצד אחד מאוד מתלבט ולא יודע להכריע,
אתם עלולים למצוא את עצמכם מוזמנים לליל הסדר אצל הצד השני,
למנגל של יום העצמאות אצל הצד השני,
כמו גם לשבתות הדדיות שלכאורה מה כבר יכולות להזיק,
הרי אנחנו שומרים על הצניעות.
אך אם זו הופכת להיות הנורמה,
לא רק שאתם לא מתקדמים בפגישות,
אלא פספסתם את “המומנטום” ואתם כבר בצד השני שמוריד אתכם למטה.
זה הוא הפספוס גדול, באופן הזה הפכתם להיות בני בית, בבית של הצד השני
מבלי להפוך לבני משפחה.
לכן, המלצתי כאשר אתם מוזמנים למנגל של יום העצמאות או לשבת,
במידה ואתם חפצים בהתקדמות בקשר, תקבלו את ההצעה.
רק שהצד השני ידע את המשמעות שאתם מייחסים לכך.
אם אתם רואים שמשמעות הקריטית זאת מתמסמסת,
מה שאומר שהקשר עם הלבטים הולך להימרח על פני הרבה זמן,
תגידו שכנראה שעדיין לא הגיעה הזמן לפגישה עם ההורים ועדיף להמשיך להיפגש ולברר
עד שהפגישה עם ההורים תהפוך לפגישה יותר רצינית.
אל תעשו את הצעד קדימה, אם אין תמורה ראויה לכך.
זה הקלף שלכם, אל תבזבזו אותו לשווא.
לכן חשוב לציין, כי במקרה של לבטים אין סופיים,
פגישה עם המשפחה של הצד השני על מנת כאילו להתקדם,
לא תפתור את השאלות, אלא רק תסבך את הפלונטר.
לסיום אכתוב, כי אני יודע שיש קוראים שיציגו דעה שונה משלי.
בעיקר אלו הצמאים לתשובות לפני החתונה,
רוצים להיות (יותר מדי) בטוחים לפני שמתקדמים.
לכן, אני מוסיף וכותב, כי אי אפשר אף פעם להיות בטוחים עד הסוף,
ואל תדונו את הדברים שלי מול פרט כזה או אחר בהתקדמות הקשר שלכם.
אלא הדברים שלי נכונים כלפי המגמה הכללית של התקדמות הקשר.
גם אם אי אפשר להעמיד (עבור אלו שיחלקו עלי) את שינוי מגמת העלייה,
בדיוק על השפיץ של הפסגה שעלולים לפספס.
כותב באהבה רבה!
אלי גרון,
ביה”ס לזוגיות “בואי כלה”.
