נכון הדבר, כי אצל היהודים מוצאים הקשרים אם רק רוצים, לכל עניין, אך במאמר זה אני רוצה לגלות את סוד הגאולה שפעל גם אצל אסתר המלכה בבית אחשוורוש, גם אצל אבותינו במצרים. וזה הוא גם סוד הצלחת הזיווג של כל העוסקים בהיכרויות ומחפשים חתן או כלה.
אז נתחיל. ידוע הדבר כי שם –ה’ לא מופיעה במגילת אסתר, אולם ככל שמעמיקים בסיפור המגילה, מגלים כי שם ה’ לא מופיע במקום אחד, או במספר מקומות. משום שה’ נמצא למעשה בכל מקום. בכל פינה במגילה, לכן אי אפשר לכותבו דווקא במקום מסוים.
פעם ה’ מופיע דרך עצת המן להרוג את ושתי, מה שגורם לאחר זמן לאסתר לעלות למלכות. ומכאן יש ישועה לעם ישראל. פעם דרך בגתן ותרש המבקשים להרוג את המלך, ומרדכי היושב בשער המלך מסכל את מזימתם. פעם באמצע הלילה, בנדודי השינה של האחשוורוש, המבקש להביא את ספר הזיכרונות לפניו, וכו’ וכו’ כפי שסיפור המגילה ידוע לכולם.
אולם ישנו מעשה אחד שאם אסתר המלכה לא הייתה עושה אותו, כל גאולתם של ישראל הייתה נעצרת וחס ושלום הגזירה הנוראה של להשמיד להרוג ולאבד, יכלה חלילה לצאת אל הפועל.
אני רוצה להדגיש : ה’ עשה את כל העבודה, את כל ההכנה, וסידר בהתאמה מופלאה בין כל הפרטים לאורך השנים את כל מה שנדרש על מנת שאסתר תפיל את עצת המן הרשע ותעשה נקמות בשונאי ישראל – העמלקים.
אולם ישנו מעשה שאם אסתר המלכה לא הייתה עושה אותו, כל תהליך הישועה של עם ישראל היה נעצר. כל ההכנה שה’ הכין הייתה יורדת לטמיון. והמן הרשע היה מצליח חלילה להוציא לפועל את זממו.
אם כן מה הוא אותו המעשה ?
התשובה בפסוק : “ואנכי לא נקראתי אל המלך זה 30 יום”.
היינו על מנת שהמלכה תדבר עם המלך, ומכאן יתחיל תהליך נפילתו של המן הרשע. נדרשת מסירות נפש של המלכה, מסירות נפש שיכולה לעלות לה בחייה. ובמדרשים אכן מופיעה כי אחשוורוש הסיט את פניו מאסתר המלכה, על מנת שהשומרים יהרגו אותה מיד. אולם המלאך גבריאל הגיע וסתר לו על פניו. כך מעוצמת הסתירה
הוסטו את פניו של האחשוורוש בעל כורחו חזרה לכיוון הנכון.
מסירות נפש נוספת של אסתר המלכה הייתה מסירות נפש רוחנית. עד אותה העת שהתה עם אותו הגוי באונס, עתה כשהיא נגשת אליו יחשב הדבר מרצון.
עד עתה יכלה לחזור למרדכי בעלה, כעת כשהיא נגשת אל המלך, היא נחשבת לאישה המזנה תחת בעלה, היא מאבדת את האפשרות לחזור למרדכי. ובכך אל חיק העם היהודי, כך שמסירות הנפש שאסתר המלכה נדרשה אליה, היא מסירות נפש טוטאלית, פיזית ורוחנית כאחת. מסירות נפש מוחלטת למיתה גם בעולם הזה, וגם לעולם הבא.
כידוע אסתר מכריע אף על פי כן ללכת אל האחשוורוש מפני שהיא מבינה שאם היא לא תגלה מסירות נפש אמיתית, כל מהלך הגאולה של ישראל ייעצר. גאולת ישראל תלויה לא רק בסייעתא דשמיא מלמעלה.
אלא גם במסירות הנפש של ישראל מלמטה !
וכגודל הגאולה, גודל מסירות הנפש הנדרשת אליה.
בדומה לכך גם יציאת מצרים. בגאולה זו היה ניתן לראות בחוש את יד ה’ הגדולה גואלת את ישראל מיד צריהם. כנאמר בהגדה של פסח. ביד חזקה, בזרוע נטויה, באותות גדולים ובמופתים. . . . אולם גם בגאולת מצרים היה מרכיב שאילולא הוא, כל הגאולה יכלה להיעצר. מה שה’ כמובן לא היה נותן שיקרה, אך זה כבר חשבון אחר.
הפעולה שנדרשה מעם ישראל במצרים הייתה לצאת אל המדבר הצחיח והיבש. אל הלא נודע כשסכנת מוות נורא בצמא של עם שלם מרחפת מעל יציאה “הרפתקנית ” זו.
כמו גם חרב פרעה הרודפת את העם, העמלקים שתקפו בדרך, ושאר צרות המדבר. ארץ ציה ושממה, מקום לא עבר בו איש . . . .
היו כאלה שהעדיפו לא לצאת. מה יותר בטוח מהאדמה היציבה למרגלות מימי הנילוס המשקים את השדות הפוריים שליד הנהר. אותם אנשים היו רוב העם . רוב עצום של 80% שוודאי טענו טענות הגיוניות המתקבלות על הדעת. “התינ וקות והזקנים לא יחזיקו מעמד” ודאי אמרו “פיקוח נפש דוחה גאולה” ודאי סברא אנושית זו נשמעה בוויכוחים של גושן לא אחת, וכן הוכרעה הלכתית אצל רוב העם.
אולם ההיסטוריה ידועה. אצל ריבונו של עולם המחשבות היו אחרות. ואלו שלא הייתה להם המסירות נפש לצאת אל המדבר, אל הלא נודע. למרות כל הקושי והתירוצים הטובים שיש מקום להקל בחשיבות הגאולה והשותפות בה בפועל. מתו בשלושת ימי האפילה. מפני שבחרו להישאר במצרים.
מפני שלא ידעו שבזמן שהגיעה עת הפקידה. אין יותר חיים לעם ישראל בגלות. (וכנראה נכונים הדברים גם היום, וגם ערב יום העצמאות!)
מתוך מסירות נפש זו של עם ישראל. הנביא ירמיהו במהלך אחת מנבואות הזעם הקשות, בתוך מהפיכת החורבן הנורא. וניתוץ הקשר לכאורה בין ישראל לאלוהיו. כניצוץ של אור בתוך החושך. משבח את עם ישראל אף על פי, ולמרות כל מה שנעשה מאז ואומר בשם – ה’
” זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה . . .” אומר האלוהים : זכרתי את המסירות נפש שלכם אליי שיצאתם אל המדבר ביציאת מצרים נגד כל היגיון שכלי ואנושי, על מנת לקיים את דברי ובזכות כך אני נוצר אתכם לנצח בליבי.
כמו כן גם קריעת ים סוף המסמלת את קושי הזיווגים “קשה לזווגם כקריעת ים סוף” כמו שחז”ל מלמדים אותנו במדרש : הים ראה וינוס. מה ראה ? ראה את ארונו של יוסף. דכתיב בפרשת אשת פוטיפר : וינס ויישאר בגדו אצלה, לכך כתיב : הים ראה וינוס. מה ראה ?ראה ארונו של יוסף שנס במסירות נפש לכבוד ה ‘. ראה ונבקע.
דרשה נוספת שחז”ל לימדונו בנושא קריעת ים סוף, היא שהים נבקע בזכות מסירות הנפש של ראש שבט יהודה נחשון בין עמינדב. הנכנס לים עד שהמים הגיעו עד חוטמו והוא צועק אל ה’ בנשימותיו האחרונות : הגיעו מים עד נפש. ורק אז הים נבקע.
לומר לך כי קריעת ים סוף (המלמדת כל כך על הזיווגים) התקימה בזכות מסירות הנפש של הנפשות שפעלו באותו הדור.
כאז כן עתה, כגאולת פורים ופסח כן גאולת יום העצמאות, גאולת מלחמת יוה”כ, גאולת הגבעות, המאחזים ועוד. זה הוא סוד הגאולה וכן בכל גאולה וגאולה, הפרטית והלאומית.
האדם הנגאל הוא זה המגלה כוחות חיים ומסירות נפש מעל ההיגיון השכלי המוסבר והמנומק. דווקא זה שיוצא מהמסגרות המוכרות, זה שהולך אל הלא נודע, אל המדבר. . . זה שיוצא מאזור הנוחות של נוף ילדותו הטבעי והמנטאלי, שאליו הוא כה רגיל ונכון הדבר שבעתיים כשמדובר על הכרויות שידוכים והקמת משפחה.
האדם שיחפש בדייטים הראשונים את המוכר ואת הידוע לו, את מה שתכנן מראש שהוא צריך דווקא לפגוש. ולא יהיה מספיק פתוח למה שהקב”ה מזמן לו.
אדם שלא יצא אל מרחבי הנפש שטרם פגש, אל המראה שלאו דווקא תואם את הגדרתו ורצונו.
כמו גם אדם שלא ידע לעזוב את הבית המוכר לו מאז שנולד, לצאת במסירות נפש, כפשוטו. אל הלא נודע .אל המדבר, מקום לא דרך בו מעולם ולבנות שם את משפחתו.
או אדם הנפגש מספר חודשים ולא יודע כמו נחשון בן עמינדב להאמין בדבר ה’ המלווה אותו, ולקפוץ למים להחלטת החתונה כי רוצה שהכל יהיה בטוח וסגור . . . . (אחרי שהוא כבר יודע בסתר ליבו שזה זה )
אם לא ידע לעשות כן . . . .
ברבות הימים יישאר בבית הוריו המתבגרים כאותם שחשבו להישאר במצרים בנוף ובנחנפס. באותו בנוף ילדותם הכל כך מוכר וטבעי להם, על הגדות הכחולים השלווים והמרגיעים של נהר הנילוס. לו היו רגילים כל חייהם. גם בעת שהיה עליהם לצאת אל המדבר במסירות נפש ובעוצמה רבה אל חוסר ידיעה מוחלט מהבאות.
אולם מי שידע לפעול כן, הוא זה שיזכה לסיעתא דשמיא. שעומדת מוכנה ומצפה לו שיממש את כל הטוב שה’ הכין עבורו מבעוד מועד להגיע אל הארץ המובטחת.
לכן יזכה גם ל – “אהבת כלולותיך” . . . . שיזכרו לו ולזרעו אחריו – עד עולם
באהבה רבה וחג פורים שמח!
אלי גרון,
ביה”ס לזוגיות בואי כלה.
