שלום אלי,
שמי (…) אני בת 29, נפגשת כבר 10 שנים ובינתיים ללא תוצאות.
היו לי גם קשרים ארוכים שבהם הרגשתי שאני אוהבת את הבחור
ורציתי שהקשר יתקדם לחתונה, אך מצד הבחור זה לא קרה.
ומצד שני, היו לי, ויש לי גם היום הרבה הצעות של בחורים שנחשבים לבחורים טובים.
אולם אני מגיעה לפגישה, ולא מוצאת את מה שאני מחפשת.
אני לא יודעת אם זה המראה, הדיבור, האישיות, או מה שזה יהיה.
אני לא מרגישה שאני מתחברת, מה שגורם לי להסגר, לדבר פחות.
כך הקשר דואך ונגמר.
לפעמים גם המשכתי להיפגש, למרות שידעתי שכבר לא יצא מזה כלום.
דבר שגרם לי להרגשה נוראה ומרחק מהפגישה.
רציתי לשמוע כיצד אתה רואה את הדברים מהזווית שלך?
אני מרגישה שכבר ניסיתי את כל האפשרויות להתחבר,
אבל זה לא קורה.
תודה מראש …
שלום לך, חשוב לי הפעם להתחיל מהסוף, ולומר
שהבעיה שאת מתארת כאן היא בעיה פתירה ע”פ רוב.
כך שאם הפגישות לא הצליחו עד היום,
אין שום מקום למסקנה שכך המצב ימשך גם בעתיד.
אלא שיש תחילה להגדיר את הבעיה, ומתוך כך למצוא לה פתרון.
התיאור שאת מתארת, שאת מגיעה לפגישה, לא מתחברת,
הדינמיות של הפגישה מאבדת גובה, את נסגרת, מדברת פחות
ולבסוף הקשר נופל,
הוא תיאור מצוי מאוד בעיקר בקרב נשים. הדבר קורה אצל הבנות הכי טובות.
ולמה דווקא אצל הבנות ?
זאת משום, שלנשים יש נטייה חזקה לצד הרגש.
ומפני שאת (כדוגמא) מנסה מצד אחד להעמיד את הקשר על הרגש,
ומצד שני עדיין אין הכרות מספיקה בינך לבין אדם הנפגש איתך,
שהרי אתם עדיין זרים אחד לשני .
כך שאין עדיין באמת סיבה מספיקה להרגיש קרבה לאדם זר ולהתחבר.
במיוחד אם לא התמלא רצונך, וישנו פער בין הציפייה שיצרת לבין הבחור עצמו.
התוצאה היא, שאת מרגישה עוד בדקות הראשונות של הפגישה שאת לא מתחברת,
הדייט מאבד עניין וגובה, וההמשך ידוע…
מה באמת מחבר בין בני זוג?
מה שמחבר בין בני זוג, ובכלל בין בני אדם וגורם להם ללכת אחרי אדם מסוים,
הוא העובדה שהם מוצאים בצד השני נקודות הזדהות, נקודות טובות ונקודות של הצלחה בחיים.
לדוגמא:
קל לי יותר להציע לבחורה שרוצה להקים בית תורני וגם הצד הכלכלי חשוב לה.
בחור שלא רק סיים ישיבה, אלא גם המשיך ללימודי חול,
והוא עוסק היום במקצוע נחשב ומסודר.
השידוך ילך לי יותר בקלות אם אוכל לספר עליו לבחורה,
שמדובר בבחור בעל מידות טובות, נדיב לב, שכולם אוהבים אותו.
כך שאני אגיד לה שמדובר גם באדם תורני, גם מידות טובות וגם אדם עובד ומסודר.
שזה בדיוק מה שאמרתי, שהמחבר בין בני זוג הם הנקודות ההזדהות עם הצד השני,
נקודות טובות שמזהים בו ונקודות של הצלחה בחיים.
אילו בדוגמא הנ”ל היה חסר לי רק אחד מהמרכיבים,
כגון שהבחור אומנם תורני ובעל מידות טובות, אך אין לו מקצוע או עבודה מסודרת.
וכן אילו יש לו עבודה מסודרת, אך אין לו מידות טובות וכד’.
כבר המוטיבציה של הבחורה לפגוש אותו הייתה יורדת.
ויש לומר בצדק רב!
מה קורה בדייטים?
בדייט אנו קולטים רשמים ראשוניים על האדם שמולנו,
ומיד אנו מחליטים מי הוא ומה הוא,
ובהתאם לכך, אנו מפתחים את הרגש כלפיו .
בד”כ בשלב זה עדיין לפני שהספקנו באמת להכיר את האדם שמולנו לאשורו.
מה שאומר שיש כאן הרבה סטיגמות, הרבה דמיון,
ובעיקר הרבה שיפוטיות המונעת לפעמים מתוך פחדים ולחצים נפשיים.
התוצאה הלא מקרית של צורת פגישה כזו, הממהרת מצד אחד לשפוט את הצד השני
(הרבה פעמים ע”פ סטיגמות והכללות כאמור),
ומצד השני לא נותנת את הזמן להכיר ולהתרשם מהאישיות של הצד השני,
ודאי לא לראות את הדברים הטובים שבו,
גורמת לנו לשפוט אותו בעין ביקורתית, המחפשת את הפגמים של הצד השני
(ואיזה פלא?! תמיד מוצאים אותם!!).
צורת פגישה כזו, בהכרח מולידה רגשות “לא אוהדים” כלפי הנפגש,
ומכאן הדרך לחסימה רגשית ונפילת הפגישה – קצרה ומובטחת.
מה עושים?
תמיד אני אומר שעל מנת להגיע לחתונה צריך שלושה דברים:
- הבירור השכלי
- הבירור המנטלי
- והברור הרגשי
כך שתחילה, יש לעשות את הבירור השכלי באופן קר,
בלי קשר להחלטות כאלה ואחרות.
פשוט תחילה להכיר את הבחור, לראות את הנקודות הטובות שבו, נקודות הזכות,
מתוך התבוננות בעין טובה ולימוד זכות.
ורק אחר כך, מתוך כך, לתת לרגש לפעול.
אז כבר הנפש תייצר רגש חיובי של כבוד והערכה,
כי נראה בצד השני את הדברים הטובים שבו.
אלא שאני יודע שזה לא יעבוד !!!
אצל אדם הרגיל לשאול את עצמו, “האם הצד השני מתאים לי? “
הרגש יתבע את שלו עוד בשניות הראשונות של הפגישה,
דבר שכמו שכתבתי לעיל, בהכרח יוליד רגש לא חיובי שיפסול את הצד השני.
משום שבשניות הראשונות אנו מביטים בצד השני בעין ביקורתית, מחפשים את הפגמים,
ואת התשובה לשאלה – האם הוא עונה לקריטריונים הדרושים ממי שעתיד להיות בעלי?
וכל זאת בחמש שניות, עד חמש דקות דייט ע”פ חוכמת הפרצוף (והסטיגמות),
שאנו לא בדיוק בקיאים בה .בקיצור: חסר סיכוי לחלוטין!
אז יש לי פתרון נוסף, אבל תחזיקי חזק את הכידון ואל תאבדי את הפדלים
הפתרון הנוסף, הוא לדמיין לפני הפגישה שיש לך מאגר של עוד עשר בנות שאת יכולה להכיר להם את הבחור
(אם תחשבי טוב אני מאמין שבאמת יש לך),
ואת פשוט מראיינת אותו. לא עבורך, אלא עבור בחורה אחרת .
כך לא תהי בלחץ להתאים את הבן זוג, בדיוק לתבניות ולקריטריונים שלך.
אלא תהי יותר קשובה ופתוחה לתהות על קנקנו ולהבין מי יכולה להתאים לבחור כמוהו.
הרווח מהתרגיל הזה הוא כפול
- משום שאת פועלת כשדכנית, היושבת ושואלת שאלות את המרואיין הממלא אצלה טופס שידוכים.
את מנותקת רגשית מהפגישה, מה שגורם לך לא להיות בעמדה של נקיטת עמדה רגשית כלפיו.
מתוך כך, את גם פחות לחוצה ומהירת החלטה שלילית. - כשאת מראיינת אותו, ומנסה להתאים אותו למישהי אחרת, באופן אוטומטי
את מחפשת אצלו את הנקודות הטובות, את נקודות הזכות.
ואת מזדהה עם הדברים שהוא אומר. הרי, עכשיו את בגישה של להתאים לו את מי שהוא צריך.
כך את מעמיקה להכיר אותו יותר באור חיובי מתוך לימוד זכות,
ללא נעילת היחס עליו מתוך רגש שלילי.
כמובן שבהמשך הקשר, תצטרכי לשחרר את הרגש שיפעל ע”פ מצפונו.
או ליתר דיוק, מפני שעכשיו את באמת תכירי את האדם הנמצא מולך,
המחשבות שלך על הבחור יהיו מחשבות יותר טובות.
גם הרגש כלפיו יהיה רגש חיובי שיתפתח בהמשך לרגש של חיבה
ורצון להעמיק את הקשר.
עצה לבחורים
אם אתה רואה שהבחורה שאיתך “ננעלת”, והפגישה דועכת,
ספר בדיחה טובה, שבור את הקרח,
ובעיקר תציג את הצד החיובי שקיים בך
(לא יעזור להמציא, הן קולטות הכל)
זה העיקר, על זה עומד הקשר כולו.
אחרי הכל בינה יתרה נתנה בנשים,
ומשום כך, גם החיפוש שלה יותר מדוקדק ויותר נוטה לשלמות.
עצה על קצה המזלג
כל זאת עצה על קצהו של הדייט (וגם זה יצא לי מאמר ארוך),
בתוכנית הליווי האישית לחתונה,
המובילה אנשים לחתונתם במהלך של שנה או פחות מכך,
אני מלמד עוד כמה וכמה הסברים, כיצד להתגבר על חסימות רגשיות
וקשיים כאלו ואחרים.
ואכן ניתן לשחרר כ- 80% מהחסימות המעכבות את החתונות של אנשים.
כי אחרי הכל באמת, אבל באמת,
אדם “רגיל” מהיישוב לא צריך מעל שנה
על מנת להתחתן ולהיות מאושר !!!
