תופעת הרווקות המאוחרת בציבור הדתי לאומי

כולם רוצים להתחתן

הרצון לבנות בית, להתחתן ולהיות מאושרים,
הוא נחלתם של כל בני המין האנושי באשר הם.
נשים וגברים, מדתות ומעמים שונים בכל רחבי הגלובוס,
בכל תקופות ההיסטוריה.
משאת נפש החוצה תרבויות שונות.
יש שהשוו משאת נפש זו לרצון בעלי החיים לפרות ולרבות.
אולם, ייחודו של האדם הוא שחיבור זה נעשה
מתוך הכרה שכלית ורצונית.
מה שאין אצל בעלי החיים, הפועלים
באופן אינסטינקטיבי ללא הכרה.

האם הרווקות המאוחרת בהשפעת העולם המערבי

מתוך שותפות זו לכל בני האדם, בייחסנו לציבור הדתי לאומי בארץ,
יכולנו לטעות ולחשוב כי בעיית הרווקות המאוחרת בציבור זה,
מקורה במשב הרוח הנושב מכיוון העולם המערבי.
שם חשיבות ערך המשפחה, הולך ומתמוסס.
רווקים ורווקות בגילאים מאוחרים כבר מזמן אינם כבר דבר חריג,
כמו גם אנשים הגרושים פעם שניה ושלישית.  
אנשים רבים כבר לא מרגישים צורך לקשור
את חייהם המשותפים בברית הנישואין,
מה שגורם לגיל הנישואין לעלות משנה לשנה
וממילא הפריון הלאומי יורד.

אנחנו מיוחדים

אולם, אל לנו לטעות בכך, הסיבות לבעיית
הרווקות המאוחרת בציבור הדתי לאומי,
הן סיבות שונות לחלוטין.
הן לא לקוחות “בהעתק הדבק” מהעולם המערבי.
וגם אם יש השפעה כל שהיא בהלכי הרוח,
הרי היא מזערית ושולית.
בציבור הדתי לאומי, אכן אנשים מכירים
בערך המשפחה ורוצים להתחתן.
אני פוגש לא אחת במסגרת פעילותי בבית הספר לזוגיות בואי כלה,
צעירים וצעירות שמאסו מפגישות מיותרות ומבוזבזות
שלא מובילות אותם לשום מקום.
למרות רצונם העז והכנה להתחתן ולהביא ילדים לעולם.
אך זו בדיוק הגדרת הבעיה:
בניגוד לעולם המערבי, ישנו רצון עז וכנה להתחתן,
אך מאידך ישנו קושי גדול למצוא את בן או בת הזוג
המתאימים לכך.
מכאן גם הסיבה לתסכול האישי הגדול בנושא זה.

מהצד השני של המתרס, ניתן לצפות בתמיהה בציבור
החרדי על גווניו השונים.
שם די (ע”פ רוב) בפגישה אחת עד שלוש,
על מנת שבני הזוג יחליטו (או שיחליטו עבורם)
שזה בן הזוג או בת הזוג איתם יבלו את שארית חייהם
באושר ושמחה כמשפחה ברוכת ילדים.

סוד השידוכים החרדי

כיצד הם עושים זאת? מה הסוד החרדי שגורם להם
לרצות להתחתן בקשר של שלוש פגישות בלבד?
ולפעמים אף פחות מכך? מדוע זה עובד?
ואולי השאלה היותר קשה,
מדוע הדור הצעיר לא מורד בכך,
והשיטה לא מתפוצצת לדור המבוגר בפנים?
מה שהיה קורה בוודאי בציבור הדתי לאומי.
אם המבוגרים היו כופים את הדור הצעיר לבחור
חתן או כלה ע”פ רצונם.

המפתחות להבנה

שני מפתחות ישנם על מנת להבין את הציבור החרדי בנושא זה,
ומתוך כך נבין מה קרה לפגישות של הציבור הדתי לאומי.
שגורמות לרווקות המאוחרת.

מפתח אחד:

על מנת להתחתן בני הזוג הנפגשים צריכים לברר לעצמם שלושה דברים:

1. הבירור השכלי :ששני בני הזוג רוצים להקים אותו סוג של בית,
   שאיפות החיים שלהם דומות וכד’.
2. הבירור המנטאלי: שיש התאמה בין בני הזוג
   מבחינת ההתנהגות שלהם, המעמד החברתי
   כלכלי שלהם והשפעתו על דפוסי החיים. ולפעמים
   אפילו שיקולים עדתיים תופסים מקום בבירור
   המנטאלי שבין בני הזוג.
3. כשיש כימיה בין בני הזוג: או בקיצור “אהבה”.
   ולא מדובר על אהבה סוחפת, אם בכלל.
   הרי הם בקושי מכירים.
   אלא בודקים שאין רתיעה אחד מהשני,
   כלומר שישנה אפשרות לאהבה להתפתח
   בין בני הזוג לאחר החתונה.

המפתח השני 

בציבור החרדי רווחת הגישה (אם כי היום קצת נסדקת),
שאין פער בין הדורות, או הפער לא כל כך גדול באופן כללי.
מה שהיה לפני 200 שנה בנושא זה, נכון גם להיום.
לכן  את הבירור השכלי והמנטאלי עושים ההורים של בני הזוג,
בטרם נתנו אור ירוק לקשר בין בני הזוג.
וכמובן בטרם בני הזוג כלל נפגשו.
בשלב הזה להורים כבר יש המון ידע על הצד השני,
מלאכת הבירור השכלי והמנטאלי ניתנת להורים,
מפני שהם הרי מכירים טוב יותר את מהלכי החיים.
לכן, הן ימצאו לילדים שלהם את השידוך הטוב ביותר עבורם.  
מה שנשאר לברר הוא ההתאמה האישית, הכימיה בין בני הזוג.
לראות שישננו פוטנציאל שהאהבה תתפתח ביניהם.
לכן, מספיק שלוש פגישות ואף פחות על מנת שבני הזוג יראו
אם יש להם רתיעה אחד מהשני, או מציאת חן ונעימות השיחה,
שניתן לפתחם לאהבה גדולה אחרי החתונה.

מה קורה בציבור הדתי לאומי?

בציבור הדתי לאומי, הבירור השכלי והמנטאלי לא יכול להיעשות ע”י ההורים.
בציבור זה הפער בין הדורות בולט וגלוי, ומה שהתאים לאם ולאב,
לא בהכרח יתאים לבן או לבת.
לכן, עבודת הבירור השכלי, המנטאלי וכמובן הרגשי,
נופל על בני הזוג הצעירים.
שבהרבה מהמקרים, הם חסרי ניסיון חיים לדעת ולבחון את הדברים ולבררן.
כמו גם חוסר הידע מה צריך לברר,
ואיך על מנת לבחור את בן הזוג או בת הזוג המתאימים ביותר עבורי.

התוצאה

משום כך נוצרות הרבה פגישות לא נכונות,
לא מתאימות, שבני הזוג מגששים באפילה.
ולעיתים לא יודעים מה הם עושים אחד לצד השני.
לכך נוסיף שתיקות ארוכות ומעיקות לאורך הפגישות,
הגומרות את הקשר בין בני הזוג.
שתיקות הנגרמות משום שלא יודעים על מה צריך לדבר ולברר,
ומה חשוב לדעת לפני החתונה, דבר הנובע מחוסר ניסיון חיים
שאצל אחינו החרדים נלמד מההורים.

לכך נוסיף  את הבירור הרגשי: כבר פגשתי בבית הספר
לזוגיות בואי כלה, אנשים שלא התחתנו, למרות שלדעתי כשדכן
היה להם את כל הנתונים וההתאמה בניהם על מנת להתחתן.
מפני שלא הרגישו שהאהבה בניהם מספיק גדולה וסוחפת.
כאילו שלפני החתונה צריך להגיע לשלמות האהבה בין בני הזוג.
כמו גם התמודדות עם חסימות שונות הנגרמות מפני חוסר הדרכה
וידע בנושא מציאת בן זוג או בת זוג,
המולידים פחדים וחששות מיותרים המרחיקים את החתונה.

הפתרון שלנו

אכן הציבור הדתי לאומי נפל בין הכיסאות מבחינה זו, 
ותופעת הרווקות המאוחרת צוברת תאוצה.
ככול הנראה עד שציבור גדול זה יקנה את הידע הנדרש
להצלחה בפגישות לבניו ולבנותיו באופן
מסודר בכל הישיבות, המדרשות וכדומה.
באופן שיהיה לאנשים את כל הכלים הדרושים
להצליח בפגישות. כך שבפועל יזדקקו רק למספר
פגישות בודדות על מנת להחליט עם מי הם רוצים להתחתן,
יעברו כנראה עוד ועוד מספר שנים טובות.

אולם, אין צורך לחכות עד שכל המערכות הגדולות
בציבור הדתי לאומי ישכילו ללמד את הדור הצעיר
כיצד להיפגש נכון, בלי כל הטעויות והסיבובים
המיותרים שבדרך, עד שבדומה לציבור החרדי,
אך מתוך בחירה ובירור של הדור הצעיר דווקא.
רוב צעירי הציבור הדתי לאומי יוכלו להגיע
לחתונה כעבור מספר חודשי חיפוש בודדים בלבד.

בית הספר לזוגיות בואי כלה שם לו למטרה,
לתת לך את הכלים הטובים ביותר שיקדמו אותך
לעבר חתונתך בזמן הקצר ביותר.

אני מזמין אותך להירשם עכשיו לשיחה בו אני
אפרוש בפניך את כל השיטות, הדרכים, והתובנות,
שעליך לדעת על מנת למצוא את החצי השני שלך בקרוב !!!