בעולם רגילים לומר: תמונה אחת שווה אלף מילים.
אולם, כשמדובר בדייטים המצב הוא הפוך לחלוטין.
בניגוד למקובל לחשוב..
האמת היא, שלמרות שהתמונה אומרת לי משהו על הצד השני
ועוזרת לי בסינון הראשוני יותר ממה שהיא מספרת לי את הסיפור האמיתי,
היא יכולה להטעות אותי ולספר לי סיפור דמיוני שאינו נמצא במציאות.
את עיקר התרשמותנו מהצד השני,
אנו צריכים לקבל דווקא מתוך שיחה פנים אל פנים עם הצד השני,
ולא מהתמונה או מהטלפון.
אז אנו מתוודעים לעולמו הפנימי של הצד השני,
עולם הערכים שלו, המושגים שלו וכ”ו.
אז אנו מחברים את המראה ושפת הגוף, עם האישיות
ומקבלים את הרושם הנכון על הצד השני.
מפני שכך האחריות המוטלת על כתפנו לספר את עצמנו נכון, היא גדולה מאוד.
במו פינו, אנו קובעים מה יהיה הרושם של הצד השני מאיתנו.
ועל פי הדרך שבה סיפרתי את סיפור חיי והבעתי את אישיותי,
הצד השני יחליט בשכלו וברגשותיו,
אם ירצה להמשיך איתי את הקשר או לא.
לפני שאפרט כיצד אדם מספר את עצמו בדייטים,
אתן את הכלל המנצח:
תמיד, אבל תמיד הצד השני (וכן אנחנו)
מתחברים לאדם טוב, ולאדם מצליח.
אדם שייתפס בעינינו כאדם שאינו מצליח בחייו,
או אפילו רק כאדם בינוני או חלש,
כמו גם אדם שייתפס בעינינו כאדם לא טוב,
כגון: אגואיסט, קמצן, צר עין, נקמן וכ”ו,
לא נרצה להמשיך איתו את הקשר.
וכן להיפך, אנו נרצה בקרבתו של אדם הנתפס בעינינו כאדם
מצליח, וטוב לב.
הכלל הזה נכון לא רק לדייטים.
אלא גם לעסקים, לפוליטיקה ולכל דבר.
העלייה המטאורית של נפתלי בנט לדוגמא,
הייתה מפני שנתפס בעיניי ציבור בוחריו כסיפור הצלחה בצבא,
בהייטק וכאדם בעל אישיות חיובית.
אם וכאשר נפתלי בנט לא ייתפס ככזה בעיניי הציבור,
תהייה נפילתו קרובה מהמשך עלייתו.
זו גם בדיוק הסיבה שהיום ראש ממשלת ישראל הוא מר בנימין נתניהו.
נתניהו נתפס כסיפור הצלחה בעיניי בוחריו.
ודאי יותר משאר מתחריו.
כך גם הייתה עלייתו של דולאנד טראמפ להתמודדות על נשיאות ארצות הברית.
טראמפ המיליארדר (סיפור הצלחה אמרקאי),
נבחר ע”י בוחריו הדמוקרטים לרוץ לנשיאות ארה”ב
משום שנחשב למצליחן בתחום העסקים,
ומשום שנתפס כאדם חזק שיעשה סדר ויחזיר את הכבוד הלאומי האמריקאי
השחוק לאחר תקופת אובמה הרופס.
אולם מאז שאמר טראמפ שהוא יפציץ את המדינה האיסלמית (דע”ש)
בפצצת אטום, הוא נתפס כהזוי בעיניי חלק מהציבור.
ולכן, הפסיד את הבחירות לביידן.
לא מפני שהוא נתפס ליותר סיפור הצלחה מטראמפ,
הוא לא !
עד לא מזמן הוא היה נחשב ליותר סיפור הצלחה אמרקאי ממנו.
אלא מפני שהוא נחשב ליותר שקול ממנו.
ובכך הוא הפך לסיפור הצלחה יותר ממנו.
מה שאומר שעל מנת להצליח בדייטים,
או על מנת להיות נשיא ארצות הברית,
עליך להיות מצליחן ואדם בעל מידות טובות.
וכן למדנו מכאן, שישנם אנשים שמפני שרוצים להרשים את הצד השני,
יכולים להפסיד את נשיאות ארצות הברית.
ויש כאלו שמפני הרצון להרשים את הצד השני,
יפסידו “רק” את הדייט…
רשימת כללים
הכלל של הכללים הוא,
שאני צריך לספר את עצמי באור חיובי.
אדם בעל ביטחון עצמי נמוך,
או אדם הסוחב איתו הרגשת כישלון או פספוס בחייו,
או שלא ממצא את עצמו, או לא מוצא את עצמו וכדומה,
באופן אוטומטי יספר את עצמו כסיפור אי הצלחה,
וייצר דייט בו אף אחד לא מתחבר איתו.
וכן להפך לטובה.
מה מספרים
- מספרים רק את האמת (כמובן).
- עליי לספר את סיפור חיי כסיפור הצלחה
לא מספרים סתם כך באופן בנאלי את סיפור השירות הצבאי או הלאומי.
אלא, מספרים באופן המאיר אותי באור חיובי.
לדוגמא – היה לי המון סיפוק בשירות הצבאי / שירות לאומי שלי,
הרגשתי שאני עושה משהו גדול בעל משמעות ותרומה,
זה נתן לי הרבה כוחות והרבה תובנות לגבי העתיד… - חובה לספר דברים שאני מעריך שהצד השני,
יבטל את הקשר איתי אם ידע עליהם
(אם לא יבטל על כך את הדייט, אז זה חסר חשיבות ואין צורך לספר).
אדם הנוטל תרופות באופן קבוע, סובל מנכות כל שהיא
(גם שלא רואים אותה) עבר משבר בחייו וכדומה.
חייב לספר זאת לצד השני.
מה לא מספרים
- לא מספרים דברים שלילים על עצמי שלא רלוונטיים להכרת האישיות שלי
לדוגמא: לא סיימתי בגרות, בילדותי לא הייתי מקובל מבחינה חברתית וכדומה.
אם אין לזה משמעות מעשית להיום, זה לא אמור לעניין אף אחד. - לא מספרים כישלונות לא רלוונטיים
לדוגמא: נכשלתי בבחינות ל.. אז היום אני לומד…
אפשר להגיד ישר, היום אני לומד… בלי לספר על הכישלון קודם לכן. - לא מתנצלים
לדוגמא: אני עכשיו לומד תורה (ובלי לקחת אוויר באמצע, ובטון התנצלותי),
אבל אני חושב לצאת לעבוד בקרוב.
מתי מספרים
- לספר לפני הדייט: אדם שיש לו בעיות כאלו ואחרות,
עדיף שיכיר דרך שדכנית ולא דרך אתר הכרויות.
באתר הכרויות הסיכוי שלו להיפגש יהיה נמוך בהרבה.
מאידך, כאשר יספר לשדכנית על הבעיה שלו,
היא תכיר לו בחורה עם בעיה דומה.
או לכל הפחות, בחורה היודעת על הבעיה שלו מראש וזה לא מפריע לה. - נפגשת כאשר הצד השני לא יודע על הבעיה שלך,
עליך לספר על כך עד דייט שלישי – חמישי.
כלומר מצד אחד לא לספר לכל אדם,
מצד שני לא לפתח קשר ארוך וציפיות לחתונה
כאשר יש לך בעיה שצריך לספר עליה. - במקרים כאלו חשוב לא לספר בדייט ראשון.
הבעיה היא לא חלק מהאישיות שלך, ולא חלק מהמהות שלך!!!
אם תספר את הבעיה שלך בדייט הראשון,
אתה הופך להיות בעיה מהלכת. - לא לחשוב שניתן לספר אחרי החתונה דברים שצריך לספר לפני החתונה.
זה מתכון לגירושין מהירים…
בסוף עוד יתגלה לך להפתעתך שאף אחד לא הפראייר שלך !!!
עם בעיות צריך להתמודד, ולא לברוח מהם.
איך מספרים
- לא לעשות מזה טראומה
היחס שאתה תיתן לבעיה שלך,
הוא היחס הראשוני שייתן לו הצד השני.
דבר שישפיע כמובן על המשך ההתייחסות. - תמיד בהומור
אומנם נקטעה לי אצבע כשהייתי בצבא,
אבל באקדמיה תמיד הצבעתי עם היד השנייה… - לספר מה הדבר החיובי שיצא לך מהבעיה שלך
לדוגמא: גיליתי שגם עם סכרת נעורים אפשר לעבוד את ה’,
ולהיפך, זה יותר חיבר אותי ויותר נתן לי משמעות ופרופורציות על החיים.
בזכות הסכרת, הפכתי ליותר בוגר ומוכן לחיים מבני גילי. - לתת פרופורציות לבעיה
ולא להשאיר מקום לדמיונות ותאוריות לא נכונות.
לדוגמא: חוץ מזריקות האינסולין,
אני עושה הכל כמו כל אדם אחר. - הבעיה היא לא שלך
זה שההורים שלי גרושים, זו לא בעיה שלי,
לא עשיתי לאף אחד שום דבר רע חלילה..
וגם (סיפור חיובי), זה לימד אותי לעשות הכל,
אבל הכל שאצלי דבר כזה לא יקרה.
אם יהיו לי מחלוקות עם אשתי, נלך ליעוץ זוגי, נלמד זוגיות.
אני למדתי על בשרי שדבר כזה חשוב אסור להזניח,
ודאי שאסור להתייאש מתיקון ולתת לבעיה לגדול…
אצלי זה לא יקרה, כי אני לא אתן לזה לקרות.
איך לא שוללים את האחר
- שוקלים אם הבעיה באמת מפריעה לחיי הנישואין,
או שהיא זניחה באופן יחסי לאישיות של הצד השני. - לא מתייעצים על בעיות עם הורים, רווקים/ רווקות
ושאר אנשים חסרי ניסיון חיים או פרפקציוניסטים. - אם צריך, מתייעצים עם אנשים מקצוע, גם בתחום הרפואי
וגם בתחום הייעוץ הזוגי. - מביטים על המציאות בעין טובה.
- אוהבים את הבריות.
