האם בזוגיות אני צריך להיות הפסיכולוג של הצד השני?

לאחרונה אני נפגש (ויותר מפעם אחת),
באיזשהו מודל של פגישות שהוא לא נכון,
שמפיל הרבה קשרים שיכלה לצאת מהם חתונה.
ומי שקורא את המאמר הזה, סטטיסטית קרוב לוודאי שזה קרה גם לו,
שהוא איבד קשר או מספר קשרים, בגלל סיבה שהיא פתירה סה”כ.
ועל מה אני מדבר?!
ניקח בחור, שנפגש בדייט, והבחורה מספרת לו על איזשהו פחד שיש לה,
על זה שקשה לה להיפתח, על איזה שהיא מועקה שיש בה…
כך משתפת אותו, מרגישה שהיא כבר יכולה לספר לו כמה דברים.
או הפוך, אם זה בא מהצד השני.
ומה הצד הראשון עושה?
אומר טוב, אם זה ככה, עם זאת הבחורה או זה הבחור,
למה להכניס ראש בריא למיטה חולה? (שזה מושג שהוא יותר מדי בומבסטי)
בדרך כלל, ברוב המקרים, זה לא שם.
ובעצם הטענה שעוברת לאנשים בראש, (שימו לב למשפט הזה)
מה אני הפסיכולוג שלה? מה אני צריך לפתור את הבעיות?
אני צריך לעזור לה להתגבר על המועקות שלה, ועל הפחדים שלה? וכו’, וכו’..
לא.. עם היא כזאת, היא כזאת..
באה סגורה ולא באה להיפתח, שתמשיך הלאה..
אני לא אומר על אנשים שכבר ניסינו וזה לא הלך, לפחות אנחנו ניסינו.
אני מדבר על הטענה שאנשים טוענים..
מה אני פסיכולוג של הצד השני??
ואז מעדיפים את הנושא הבוער של הדייטים שלהם, להשאיר בבטן.
לא לדבר עליו, לא לברר אותו, לפעמים אלה הנושאים שעליהם הקשר נופל.
לא מעלים את זה לצד השני, לא מדברים, ואז באמת הקשר נופל.
שמה שעומד בבסיס הטענה הזאת, זה חוסר ההבנה של מה זה זוגיות.
בזוגיות אני צריך קודם כל לתת את עצמי ב – 100% לצד השני,
גם אם עדיין לא נוצר קשר בינינו, אני צריך לעשות את ה – 100% שבצד שלי.
יכול להיות, שזה מה שיבנה את ההמשך וגם אם לא,
יכול להיות שעשיתי טובה גדולה לצד השני, שפתחתי את הנושא הזה,
וביררתי אותו והצד השני הגיע לתובנות שלפני זה לא היו לו.
עשיתי חסד עם הצד השני, לא נורא, מה קרה??
הכל בסדר, עשיתי חסד עם הצד השני.
אבל בראיה זוגית עמוקה, מה שזה אומר, זה שבאתי לקבל, לא באתי לתת.
זה אומר שלא נוצר קשר אמיתי בינינו, כי אני מחפש מוצר מוגמר להוריד מהמדף.
ואז נשארים שני אנשים, מנותקים, מרוחקים, שלא נוצר הקשר הנפשי הקרוב ביניהם.
כי הם מדברים על הכל כזה מלמעלה, אבל הנושאים העמוקים בפנים,
משאירים אותם, לא נוגעים בהם.
אדרבה,
תשאלו את השאלות העמוקות, אם אתם רואים שהצד השני יותר סגור,
קשה לדבר על משהו, יש איזה נושא יותר אישי..
לפעמים זה גם סטיגמות של “הצד השני הוא כזה וכזה”, את זה תפתחו.
כמובן בדרך ארץ, לא לפגוע בצד השני.
אבל את זה תפתחו!!
ואז, אתם תפסיקו לטעון את הטענה של “אני לא הפסיכולוג של הצד השני”,
זה ייצר קרבה נפשית ביניכם, זה יגרום לקשר לא ליפול,

ואז מתוך זה, גם הבעיה תיפתר, וגם הרבה יותר סיכוי שתגיעו לחתונה.
חשבו על זה!

 
אלי גרון,
בית הספר לזוגיות “בואי כלה”.