לצאת לפגישה או דייט ולא להיות טייס קמיקזה

מה יש ללמוד מטייסי הקמיקזות היפנים? ואיך זה קשור לפגישה ודייטים?

קראתי לאחרונה מאמר מרתק שכתב  חבר שלי, ד”ר יניב זייד
במאמר הוא שואל שאלה “מדוע חבשו טייסי הקמיקזות היפאנים במלחמת העולם השנייה קסדות”?
שאלה שלמרות שידעתי את ההיסטוריה,
לא שמתי לב אליה לפני המאמר.
לאחר קריאת המאמר הבנתי דבר שמשך זמן רב היו חסרות לי
המילים להסבירו לאלו שיוצאים לפגישות.
או יותר נכן לאלו שכבר אין להם כוח לצאת לפגישות,
ובאין ברירה גוררים את הרגלים ויוצאים לפגישה הבאה.
באמת, לא מצאתי את המילים  להמחיש את העניין,
אך  כעת עם ההסבר הגאוני של ד”ר יניב.
אני חושב שאפשר ללמוד מכך תשובה מדהימה לאלו שכבר
אין להם את הכוח להשקיע בפגישות,
ולהציג את עצמם כל פעם מחדש.

מי הם טייסי הקמיקזה?

אז בואו נבין קודם כל את השאלה.
טייסי קמיקזה היו טייסים יפנים שהוכשרו לבצע משימות התאבדות
להטיס את מטוסם ולרסק אותו על המטרה (אונייה אמריקאית וכדומה)
כלומר לרסק את המטוס יחד עם עצמם.
כלומר, הם לא יצאו למשימה שסיכוייה להצליח נמוכים מאד
ואין הרבה סיכוי שיחזרו בשלום (מה שמכונה “משימת התאבדות”)
אלא יצאו למשימת התאבדות ממש!
הם לא תכננו לחזור מלכתחילה!
יתרה מכך:  הם טסו למרחקים שגם אם רצו לחזור, לא היה להם דלק מלכתחילה לחזור לבסיסם.
וגם אם היו יוצאים מהמשימה בשלום, הם היו מתרסקים ברחבי האוקיאנוס.

מטוס בלי גלגלים?

אולי עובדה זו מסבירה תמיהה נוספת  על המטוסים שלהם.
שלא היו מצוידים בגלגלים שאפשר לנחות איתם.
גם אם היו מגיעים למקום שאפשר לנחות בו, היו מתרסקים על המסלול.
יכול להיות שהמטוסים לא היו מצוידים בגלגלים שאפשר לנחות איתם, 
על מנת  שלא יהיו להם מחשבות שלא לבצע את המשימה.
אך מאידך יכול להיות גם משום שאם כבר  יוצאים על מנת להתאבד,
למה לבזבז גלגלים למטוס ?
לכן בהקשר זה נשאלה השאלה: מדוע חבשו טייסי הקמיקזות קסדות לראשם,
כאשר הם טסו את טיסתם האחרונה ?

יש לציין זו שאלה שהטרידה חוקרים רבים בתחומי הסוציולוגיה,
ומדעי המדינה. ונכתבו עליה ספרים (מצוינים) לאחרונה בישראל,
מרכז אקדמי פרסם מודעות הזמנה ליום פתוח אצלו עם השאלה הזו.

לבוש משפיע על תוצאות

 אז ככה, יש כמה סיבות לעניין – חלקן טכניות וחלקן מהותיות.
הטכניות – הקסדה מגינה עליהם כדי שיוכלו לבצע את המשימה בצורה טובה
גם אם המשימה היא “כרטיס בכיוון אחד”.
זה שלא צריך לדאוג להם בדרך חזור, לא אומר שלא צריך לדאוג שלא יפגעו בדרך הלוך…

אבל הייתה גם סיבה מהותית – הקסדה היא חלק מהמדים שלהם,
מהתלבושת האחידה של הטייסים,
ומהדימוי של הטייס היפני הנועז
וכאשר הם חבשו קסדה, הם אוטומטית הפכו להיות:
יותר אמיצים, יותר גאים בעבודתם, יותר מאמינים בשליחותם, ויותר ממושמעים.

הלבוש משפיע על תת המודע שלנו!

כשאנחנו מתלבשים באופן מכובד וייצוגי, מעבר לכך שהסביבה מכבדת אותנו יותר,
גם אנחנו מכבדים את עצמנו יותר, וזה גורם לנו להיות יותר מקצועיים,
ממושמעים (כולל משמעת עצמית), מנומסים וגאים במה שאנחנו עושים.

זה נכון לטייסי קמיקזה, זה נכון לנהגי “אגד” (שהתחילו לפני כעשור ללבוש חולצה עם כפתורים ועניבה),
זה נכון לעובדי בתי מלון ונכון לנותני שירות ללקוחות בחברת סלולר.
וזה נכון גם עבור מי שיוצא לפגישות.
כי כך פועל התת מודע של כולנו.

כשעולם הפגישות פוגש את התת מודע

עכשיו בואו נשליך בפועל את המידע הזה המשפיע על התת מודע שלנו, לעולם הפגישות.
ונשאל מספר שאלות:

• האם קניית בגד חדש לפגישה ישפיע על האופן שבו אציג את עצמי בפגישה?
• האם הזמן שהבחורה תתאפר, או לא תתאפר, ישפיע על הבטחון העצמי שלה בפגישה,
  כמו גם על השמחה והרצון שלה להיפגש?
• האם העובדה שגבר יצחצח נעלים, או לא. ישפיע על המוכנות שלו לפגישה,
  ועל המשקל שהוא נותן להצלחת הפגישה?

הגעה לפגישה בלי להשקיע

מי שבא לפגישות בלי להשקיע בהכנה אליהן, ובהופעה שלו.
עם ידיים בכיסים בגישה של “נראה – אם לא יועיל לא יזיק” כך הוא גם יראה,
כך הוא גם ישמע, כך גם יציג את עצמו. ובסופו של דבר גם לא יזיק לעזוב אותו..
משום שאם הוא רוצה או לא רוצה, הוא משדר את הרדידות הזו ביחס לפגישה.
ישירות לתת מודע של האדם הנפגש איתו – והתוצאות בהתאם!

הגעה לפגישה לאחר השקעה

אולם אם מעבר לתפילות לזיווג הגון עוד השנה. אדם יעשה גם את כל הפעולות הנדרשות
באופן חיצוני להראות טוב, ולהיות בציפייה ובתקווה שהנה הנה הוא הולך לפגוש סוף סוף את החצי השני לו.
באופן שהדבר ישפיע גם על פרטים מעשים כמו לקנות בגד חדש לקראת הפגישה, לצחצח נעלים, או להתאפר.
הדבר ישפיע  השפעה עצומה עליו עצמו,  בתת מודע, ובמודע.
ביחס שלו לפגישות, וברצינות שלו אל הקשר.

כך  כאשר אדם בכל האישיות שלו נמצא בתפקיד של האדם הנפגש ובונה את ביתו.
הוא יהיה מלא חיים גם כאשר הוא צריך לספר על עצמו בפעם המי יודע כמה,
גם כאשר יצטרך לנסוע נסיעות ארוכות לפגישות,
וגם כאשר יצטרך להקשיב לצד השני ולהתחשב בו.
כמובן במצב כזה התת מודע של הצד השני יפגוש רעננות החיים.
שהיא עשויה להיחשב חידוש, וכמים צוננים לנפש עייפה ביום שרב.
כך (יחד עם שאר מרכיבי הפגישה) יש סיכוי טוב יותר שהקשר יבנה ויוביל לחתונה.

אבל את כל זאת ידעתי כבר מזמן…
וגם כתבתי והרצתי על כך בקורסים ובימי העיון שאני מעביר בנושאי
הדרך הנכונה להיפגש, וכיצד להגיע לחתונה במהלך של מספר חודשים בלבד!..
אלא שלא מצאתי את המילים כיצד להגיד זאת,
למרות שזה עמד לי על קצה הלשון היה חסר לי המשפט שאחרי
קריאת המאמר על טייסי הקמיקזות הבנתי.
שצריך לעשות את כל זאת,
גם אם את או אתה חושבים שאתם הולכים “לפגישות התאבדות…”
היינו לפגישה שאתם חושבים שלא יצא ממנה שום דבר
משום שכמו שכבר אמרתי, יחד עם שאר מרכיבי הפגישה,
כך , ודווקא כך.
הסיכוי להגיע מהפגישות לחתונה, גדול לאין ערוך!!!