עם מי עדיף לצאת לדייט, עם אקדמאי או עם עובד אדמה?

מי מאיתנו לא מכיר את ההתלבטות באתרי ההיכרויות…
את מי לפגוש ?
את מי לסנן ?
למי לתת צ’אנס ?
עם מי כדאי לצאת ועם מי לא ?
יש כאלו שרואים בעודף ההצעות העצום,
בעיה הגורמת לאנשים להיות יותר בררניים
מאשר בחירת אתרוג לחג הסוכות…  
וממלא הקשר מחזיק מעמד לא יותר משבוע,
וגם אם יותר, הרי שהוא בגדר של  “מצטמק ורע לו” …
משום שעל כל בעיה שעלולה לעלות בקשר,
אפשר תמיד לחזור ל- 30 – 20 הצעות נוספות המחכות לי במייל.

אם תוצאת השפע הגדול שבאתרי ההיכרויות היא בררנות יתר,
כי אני רוצה את “הכי טוב עבורי”.
ולכן ההצעות וגם הפגישות נופלות… אזי אנו אכן בבעיה רצינית.
משום שהשפע הפך אותנו לבררניים מדי.
בסופו של יום משאיר אותנו לבד,
לאחר שבזבזנו אין סוף שעות בחיפוש אחרי החצי השני.
והרבה יותר חשוב מכך,
בזבזנו הרבה מאוד כוחות נפש שבהעדר
תוצאות גורמים לנו לייאוש תסכול ונפילות.

מאידך, כמובן אני לא רוצה להתפשר ולהתחתן עם הראשון הנקרה/ת בדרכי,
אני אכן רוצה את “הכי טוב עבורי”,
ואי אפשר להחליף את תסכול הרווקות,
בתסכול הנישואין הלא מוצלחים.

לכן, ישנה גם דרך אחרת לחוויית חיפוש “הצלע” בדורנו. (או הגבר גבר)  
דעתי היא, שהשפע העצום גורם לנו להיות יותר אמיתיים עם עצמנו.
יותר מכוונים, יותר מדויקים, יותר אנו יודעים מה אנחנו רוצים מעצמנו,
לפני שאנו יודעים מה אנו רוצים ממשהו אחר.

הדבר דומה לכך, שפעם שאדם היה הולך לאופה לקנות לחם,
היה לו רק סוג אחד של לחם לקנות.
ובמקרה שהיה מתמודד עם שפע גדול של הצעות,
לא היה צריך לבחור ביותר משלוש לחמים שונים.
כיום, דבר זה נשמע מגוחך, ובכל סופר מרקט מתחיל,
יש לא פחות מ- 10 סוגים שונים של לחם,
ולפעמים צריך לבחור גם בין 15 סוגים שונים של המאפה עליו מורחים את הגבינה.
(ועוד לא דיברתי על הגבינה…) 

לדוגמא: אם פעם ההיכרויות היו רק ע”י שדכניות,
והיינו מקבלים הצעה במקרה הטוב פעם בחודש, אם לא פעם בחצי שנה.
עבודת בירור הנפש שלנו, מי מתאים לנו, מה המשותף בנינו, ובעיקר למה.
עבודה זו הייתה יותר מובנת מאליה, וברבדים מסוימים ברובה לא הייתה נעשית.
החיים פעם היו יותר ברורים, פשוטים ובעיקר צפויים בחלוקת המטלות שבין איש לאישה.

בדורנו, דור הגאולה והאינטרנט (זה הולך ביחד),
נראה בעליל שה’ דורש מאיתנו רמה גבוה הרבה יותר של הכרות ומודעות עצמית,
לדעתי היום לא רק שהחיים לא ברורים וצפויים מראש,
אלא גם כמות סגנונות החיים שיש בעם ישראל
(ודי לי בכמות הגוונים שיש רק בקרב הדתיים),
היא דבר חסר תקדים הנותן את אותותיו עוד בשלב החיפוש באינטרנט,
וודאי בשיחות בדייטים עצמם.

לכן, כפי שאני קונה היום לחם בסופרמרקט,
אני הרבה יותר מודע מה יש בו, ומה הוא יגרום לי אם אוכל דווקא אותו.
כך על מנת להצליח בדייטים ולהגיע לחתונה תוך מקסימום שנה אחת
(אין צורך ביותר משנה אחת), עלי להיות מכוון מטרה.
לא להיזרק לכל מיני כיוונים שונים, כפי ים ההצעות שאני מקבל/ת.
לא פחות חשוב מכך, עליי לדעת להבחין בין עיקר לטפל,
בין הקנקן והעטיפה החיצונית, לבין מה שיש בו.

מה עדיף אקדמאי או עובד אדמה ?

אני רוצה לחדד את השאלה: מה מסתתר מאחורי השאלה הזו ?
שחקלאי פחות אינטליגנט מאקדמאי ?
אדם פחות טוב ?
בעל פחות טוב ?
הוא יהיה אבא פחות טוב ? 
….פחות טוב ?  
או שבמקרה בו מחפשים אקדמאי, ומפני כך פוסלים את החקלאי
(ואת האינסטלטור, ואת החשמלאי, ואת המסגר  ואת ה..),
הדבר נגרם מפני סטיגמה חברתית חיצונית, המביאה לזלול בבחור,
וממילא הבחורה לא יכולה ללכת אחריו ולראות בו את בעלה ?

השאלה היא, האם הקול הפנימי שלי האומר לי שמגיע לי הכי טוב,
ידע גם להבחין בין עיקר לטפל  ?
האם חקלאי בהכרח גם ירוויח פחות ?
יהיה איש שיחה פחות עמוק ?
יהיה פחות מצליחן ומבריק באישיותו ובמקצועו?
יהיה פחות תלמיד חכם ?

אני שואל את כל השאלות האלו, משום שלפעמים אני פוגש אנשים,
ובעיקר נשים, המחפשות דווקא אקדמאי,
משום הרצון לחיים טובים ומוצלחים אחרי החתונה.
שזה הוא דבר שאני וודאי מסכים לו.
אך נראה לי שהתרגום שלו חורג מגבול הטעם הטוב,
כאשר משמש לפסילת אנשים / נשים מראש,
ללא שיחה אישית איתם פנים אל פנים התוהה על קנקנם.

אם כן, כיצד נדע לסנן  מראש באתרי ההיכרויות ?

התשובה שלא פשוט לי להגיד אותה, אך זו לדעתי האמת לאמיתה.
שאתרי ההיכרויות של היום, חוטאים למשתמשים בהם.
משום שאינם מספקים למשתמשים את היכולת לדעת מראש, עוד לפני הדייט,
את הרמה האישית של האדם איתו אני שוקל/ת להיפגש.
דבר שנעשה באופן אוטומטי ע”י השדכניות,
המפגישות בין אנשים בעלי רמה אינטלקטואלית ושאיפות חיים דומות.
ולאוו דווקא מתוך הגדרות של מקצוע כזה או אחר.

הבעיה של אתרי ההיכרויות של היום, ושם גם מונח הפתרון.
היא בהעדר קבצי וידאו של המשתמשים,
קבצי וידאו בהם כל משתמש מספר על עצמו… בווידאו.

אתרי הכרויות בהם הכרטיס האישי הוא למעשה קובץ וידאו,
בו אדם מספר על עצמו במשך דקה עד עשר דקות,
היו חוסכים אלפי שעות חיפוש וניחוש מיותרים,
רוויי חשדנות וניסיונות נבואה כושלים.
כמו גם, אין סוף דייטים מיותרים ומפוספסים מראש.

אתר הכרויות מבוסס וידאו,
המחליף אתר הכרויות, מבוסס טקסט ותמונה אילמת,
בו אני יכול לראות מראש בווידאו את המועמדים/ת,
היה פותר לי הרבה מהספקות,
גם בנושא הרמה האינטלקטואלית והאישית של האדם הנמצא מולי,
וגם היה מונע את האפשרות בה אדם יכול לכתוב בכרטיס שלו ככל העולה על רוחו.
בווידאו פשוט רואים את האדם,
ותמונה אחת מדברת, שווה אלף מילים כתובות.

עד שדבר זה יקרה (ואני עובד עליו בימים אלו),
הפתרון הוא, להגיע כמה שיותר מהר לשיחה פנים אל פנים,
או לכל הפחות, לשיחת וידאו דרך המחשב.
על מנת לדעת על דרך האמת מי האדם הנמצא מאחורי הכרטיס.
(לא בטלפון (

לסיום

איני יכול לסיים מאמר שכזה ללא תשובה אחרת,
שמצאתי במקורות להתלבטות זו,
היא סיפורה הידועה של רחל בת כלבא, שבוע שהתחתנה עם עקיבא עם הארץ,
שבסופו של דבר, הפך (בזכותה) לרבי עקיבא,
שכל תורה שבעל-פה נאמרת משמו.

אם סיפור זה היה מתרחש היום,
ודאי היה מדובר בביתו של אחד העשירים הגדולים במשק הישראלי.
אחד כזה ששולט גם במשק הגז והדלק, גם בבנקים, גם בנדל”ן לרוב,
גם בשוק הרכב, ובעצם במה לא.
כאשר ביתו הייתה מבקשת להתחתן עם האדם המטאטא לו את המשרד,
מרוקן לו את פח האשפה…
ומקבל משכורת מינימום.
(נדמה לי שאני יודע מה היה יותר מרגיז אותו…)  

מה שרואים משם לא רואים מכאן

מה שראתה רחל, שלא הייתה צריכה לבחור בבעל, בעל מעמד חברתי גבוה.
או בעל תארים אקדמאים על מנת לקדם, או לבסס, או לעגן, את עצמה בחיים.
(זה כבר לא היה חסר לה (

הדבר שגרם לה לבחור בעקיבא עם הארץ היה – המידות הנעלות שלו.
העדינות שלו, השנאה שרחש לרע ולגאווה, משום שהיה בעל לב נקי וטהור.
רחל הבינה שהבעל המושלם עבורה, לא צריך יותר מזה.
ומי שנתן פרנסה ברווח לאביה, ייתן פרנסה ברווח גם לה ולבעלה.

בימנו, הייתי אומר שלא רק בענף ההייטק מתעשרים,
גם אדם המוכר מסמרים לענף הבניה, או מוכר רק תפוחי אדמה ובצל לצה”ל,
יכול להיות עשיר מופלג מאוד.

לימודים ?
אם רק תינתן ההזדמנות לאדם עם לב טהור ונקי כמו עקיבא
(ולא משנה כמה זה יעלה),
לא רק שהוא ישלים את החסר,
אלא אף יגיע רחוק יותר, וגובה יותר מכל חבריו.

סופו של הסיפור ידוע, גם העושר המופלג היה מנת חלקם,
גם חכמה עצומה, וגם סיפור יפה המגדיר עיקר וטפל, טוב ורע.

ובעיקר סיפור המאמין באדם והולך אחריו באשר הוא באמת …”בן אדם.”

הכותב באהבה
אלי גרון,
ביה”ס לזוגיות בואי כלה.