מדוע נועה וחגי לא התחתנו?

הסוד מאחורי הקלעים – מדוע נועה וחגי לא התחתנו (השמות בדויים)

אתם מכירים את הזוגות האלו, שכולם אומרים עליהם שהם זוג משמים?  
שעוד מרחוק כולם כבר הבחינו שהם נועדו זה לזו וזו לזה?
כאלה זוג יונים, שאנשים כבר מחכים מתי הם כבר יבואו לתת לי את ההזמנות לחתונה  ?

אז זהו, שנועה וחגי היו זוג כאלה, אבל בסוף הם לא התחתנו. 
ואת הסיפור הזה אני כותב, על מנת  שנלמד מה יכול לגרום
גם לקשר טוב להיתקע, להימרח וליפול.
מה ניתן לעשות, ומה צריך לעשות, כאשר הקשר דועך ונעצר.
ובעיקר מה אסור לנו לפספס בקשר,
שאם נפספס אותו, אולי נפסיד את החתונה של החיים.

נתחיל מכמה פרטים טכניים לכאורה..
שמדובר בשני אנשים בוגרים ומשכילים, בסביבות גיל ה- 30.
בהחלט כבר לא ילדים, המוכנים ומחכים להיות כבר נשואים.
גם הקשר היה נראה מבטיח, אותו סגנון חיים, אותה מנטליות,
ובעיקר חיבור עמוק בין שתי נפשות שמצאו האחד את השנייה.

כך הקשר נמשך בערך שלושה חודשים, שהוא הולך ומתפתח, הולך ומעמיק.
אפילו האפשרות של חתונה כבר עלתה על הפרק מספר פעמים,
וכבר הוא הכיר את המשפחה שלה והיא את שלו.
גם שם הייתה כימיה טובה, ואפילו ברכת הדרך מהמשפחות,
שלא לומר כמעט…ברכת חתנים.

אבל אז משהו לא הסתדר, כאילו הסתבך.
והקשר התחיל להתארך, אחר כך גם להיות מעיק ומטריד,
בסופו של דבר אחרי כמעט חצי שנה הוא גם נפל.

אז מה קרה להם ?

אקדים ואומר שקשר הוא תמיד כמו סוג של בלון,
שכאשר אתה לוחץ על צד אחד, הצד השני מתנפח יותר.
מה שאומר שכל מילה, או צורת התנהגות של צד אחד,
גוררת אחריה במודע ובתת מודע תגובה של הצד השני. 
הבלון הזה כמובן יכול לפעול גם בצד החיובי, וגם בצד השלילי של הקשר.

הבעיה בקשר המבטיח התחילה אצל נועה וחגי,
כאשר הם הגיעו למצב שהם מספרים לצד השני את הכל,
כאשר היו שיחות בניהם גם כאשר לא היה כבר על מה לדבר,
אבל כזוג אוהבים (איך לא) הם המשיכו משום שהם רצו כל הזמן להיות ביחד,
והרי השיחה מחברת.

היה זה בשלב שהמשפחות והחברים התחילו לרמוז רמזים של חתונה,
נועה התחילה לחשוש, זה פתאום הלך לה מהר מדי,
היא הייתה מוכנה לקשר וגם לחתונה, אבל פתאום הרגישה שהיא מאבדת שליטה.
הקשר היה רצוי, אבל הקצב של הקשר לא היה הקצב שלה.

חגי שמע את הדברים מנועה, אולם במקום לדבר פחות,
ולתת לנועה את המרחב שהיא זקוקה לו, 
בתחילה ניסה להסביר לה שהיא הדבר הכי חשוב שקרה לו בחיים,
ושהם נועדו אחד לשני. 
אבל אחר כך, כאשר ראה שהדיבורים האלו מלחיצים אותה יותר,
הוא הפסיק לדבר על הנושא ודיבר על דברים אחרים.
אבל ככול שהשבועות חלפו, השתיקה הזו של חגי מנושא החתונה,
הלחיצה יותר את  נועה.
משום שהיא ידעה שחגי מחכה לה,
ואין לה (כך חשבה לפחות) את כל הזמן שבעולם.

עד כאן מדובר על התלבטות שקורת להרבה אנשים,
ולא מדובר על משהו חריג שבהכרח יכול להפיל את הקשר.

אלא שבאותה תקופה, חגי סיפר לנועה דברים נוספים.
הוא סיפר לה את אשר על ליבו.
דהיינו, במקום לבנות את הקשר, להעצים את החיובי שבו,
להיות הוא עצמו, כמו שנועה כל כך אהבה את חגי השנון והמצחיק,
כמו גם העמוק והחכם, האופטימי והמעודד.
משהו כאילו קרה לחגי, והוא דיבר עם נועה דווקא על הדברים שלא
סיפר על עצמו עד היום.
ובמילים אחרות… חגי התחיל לשפוך את הלב על החיובי ועל השלילי שבו.

על מנת לשתף אותה ולקרב אותה,
חגי סיפר לנועה על החששות והפחדים שלו מחתונה (ולמי אין),
על מה הוא כביכול מוותר ומתפשר בקשר, ובלי קשר לכך (או עם קשר לכך),
על איזה ילד חנון הוא היה בילדותו, על כך שלא אהבו אותו בכיתה,
ולכן כל כך טוב לו שנועה אוהבת אותו.
משום שכילד (לפני 20 שנה), לא האמין שמישהו בכלל יאהב אותו…
“אז תודה נועה, אני כל כך שמח שפגשתי בך,
גילת לי דברים חדשים על חיי שלא האמנתי בהם”.

חגי המשיך וסיפר על חוסר הביטחון שהדבר גרם לו כילד,
ועד כמה הדבר השפיע על חייו.
אפילו בצבא הוא היה עם חוסר בטחון עצמי,
ולכן כולם צחקו עליו ורמסו אותו.

חגי ציפה שנועה תעודד אותו, שתאהב אותו כמו שהוא,
עם המעלות שבו והנפילות שלו.
חגי היה בטוח שנועה תבין אותו, הרי מי בעולם אם לא היא יכול להבין
לליבו ולחבוש את פצעי נפשו הפתוחים ???

חגי סיפר זאת כאשר הרגיש בטחון עצום בקשר,
הוא היה בטוח ששום דבר לא יכול לסדוק בקשר הזה.
קל וחומר לנתקו, או לפעור תהום ביניהם.
גם הדברים שסיפר לה על ילדותו לא שייכים לו עכשיו, ועברו הרבה שנים מאז.
חגי היום מהנדס מכונות, עובד בחברה מצליחה עם משכורת טובה + רכב.
גם הצד החברתי נראה לגמרי אחרת, ואין זכר לילד האבוד ההוא.
אם חגי לא היה מספר, נועה לעולם לא הייתה יכולה לנחש את הדברים
שחגי גילה לה על ילדותו.

בהמשך אכתוב את הכלל על מה חייבים לספר בקשר, ומה אסור לספר
(שאם תספר/י רק יזיק).
אך כעת הנקודה החשובה להבנת נפילת הקשר היא, 
שאת נועה דברים אלו תפסו במקום אחר.
נועה הייתה אז בשלב שהקשר רץ לה מהר מדי, שהיא לא הייתה בטוחה בקשר. 
היא הרגישה שהיא לא מכירה מספיק את חגי, שעד כה הרשים אותה מאוד. 
דבר זה הפך אותה לחסרת ביטחון בקשר, וממלא ליותר סקרנית ויותר ביקורתית,
במקום להבין את נפשו של חגי, שציפה למעט הבנה והאהבה.

במילים אחרות, במקום לבנות את הקשר, חגי היה עסוק בלממש את הקשר
ולקטוף את פירות האהבה.
אך נועה, נועה לחלוטין לא הייתה שם.
היא הייתה במקום אחר, הבוחן ובודק את טיבו של הבחור בו היא מאוהבת.

התוצאה הטרגית של המגמות ההפוכות הללו שנועה וחגי לא שמו לב עליהם,
הייתה שככול שחגי ציפה ליותר אהבה ואמפתיה,
נועה קיבלה ממנו פחות ופחות עוצמה של גבר שהיא מחפשת להישען עליו.
ככול שחגי היה יותר פתוח וכנה עם נועה,
נועה פחות ופחות האמינה בו.
ככול שחגי ציפה ליחס יותר מלטף, הוא קיבל יותר ויותר יחס קר ומנוכר.
בהמשך היא אפילו בזה בליבה לגבר חדל האישים, הרפוס והמבוזה. 
משענת קנה הרצוץ שכמוך…  
אם זה מה שיש לך לספר לי, אזי לי אין על מי להישען !!!

לכך כמובן צריך להוסיף את הלחץ והפחד מחתונה של נועה, שהקשר רץ לה מהר מדי.
את חוסר ההבנה של חגי לדברים שעוברים על נועה והלחץ הנוסף שהוא ייצר.
את העצות הלא טובות של החברות הרווקות של נועה, שאמרו לה בחוסר הבנה
“אם זה לא זה, אז זה לא זה”.
במקום לעזור לה להתמודד באופן הנכון לה.
את העצות של קרובי המשפחה שלה, שלחצו עליה “אל תהי בררנית מדי”,  
בלי להבין בכלל את הצד הרגשי של נועה, ומה עובר עליה.
וכ”ו וכ”ו, כך נוצר הסדק בין השניים, עד שהוא התרחב לכדי תהום הפעורה בניהם…
והקשר נפל.

כל העצות הללו, שונות מעצות שאיש מקצוע היה נותן.
שהיה קודם כל מוסיף בהירות ומפזר את הערפל מהקשר.
מה שהיה מפחית גם את הלחץ מנועה, גם מסביר לחגי את תפקידו בקשר,
וכיצד לבנות קשר ולא להרוס.

לגבי השאלה שכולם שואלים אותי בנקודה הזו,
“לא צריך לדעת הכל על הצד השני?”‘
“אז מה מספרים ומה לא מספרים בקשר?”
כתשובה אני נותן את הכלל הכל כך פשוט,
וכל כך נכון שפותר את כל הבעיות בנושא זה.

בקשר צריך לספר, את מה שאתה מעריך שאם תספר על כך, הקשר ייפול –
את זה אתה חייב לספר, משום שזה הוא דבר מהותי לצד השני:
נטילת תרופות, מחלות, חוויות ילדות, משפחה וכ”ו.

בקשר אתה לא חייב לספר,
ולעיתים גם אתה חייב שלא לספר על מנת שלא להזיק לקשר,
את מה שאתה מעריך שאם תספר, לא יגרום לנפילת הקשר :
אין לי בגרות (אבל סיימתי מקצוע נחשב במכללה),  
בתיכון היו לי מלא חצ’קונים (היום אין זכר לכך),  
בעבר צחקו עלי (היום לעולם זה לא קורה), 
עשיתי ניתוח פלסטי באף (הצד השני לא מכיר אותך אחרת),
נכשלתי בלימודים (אבל אחר כך הצלחתי),  
וכ”ו…
מה שאתה מעריך שעל כך הצד השני לא יפסול אותך,
את זה אתה לא חייב לספר,
ואם תספר, לעיתים תגרום לנזק חסר תקנה לקשר.

גם בצד של נועה (במידה והייתה פונה אליי בזמן), היה מה לעשות.
מצד אחד, אין מקדמים קשר בכוח.
ועוד שאולי הקשר לא מתאים, אז למה לרוץ קדימה או לגרום לנועה לרוץ קדימה  ?
מאידך, עד שהמשפחה התחילה לשלוח רמזים של “נו קדימה”,
נועה העידה בעצמה שהיא מצאה את החצי השני שלה.
אולי היה צריך עוד זמן לקשר להתבשל.
אך הכיוון החיובי היה מבוסס ברמה מסוימת,
עוד לפני השלב של הלחץ שנועה נקלעה אליו.

לכן, בשיקולים של עיקר וטפל,
במידה והדבר העיקרי בקשר, הוא שיש קשר אמיתי טוב,
עם פוטנציאל חזק לחתונה (הגם שעדיין צריך עוד להבשיל),   
והדבר הטפל הוא הלחץ והפחד הטבעי מחתונה.
אזי, מבלי לדחוף את הקשר קדימה בצורה מאולצת,
היה ניתן לנטרל אצל נועה את הפחדים והחששות.
כך הקשר היה מתקדם באופן הטבעי מהצד החיובי שבו,
והפחד והלחץ לא היו תופסים לנועה “את כל המסך”.
ובסופו של דבר, מנהלים לה את הקשר כלפי מטה.

גם התגובה של נועה לדברים הלא רלוונטיים לקשר שחגי סיפר
(כי חיפש הבנה ויחס חם מצידה), היו יותר מאוזנים במידה והלחץ היה מנוטרל
מבעוד מועד.
לכך המסקנה הלא פחות חשובה מסיפור זה,
הוא כי חברותיה של נועה חיזקו אצלה את הצד של הפחד והחששות,
במקום לעזור לה להירגע ולשקול את הדברים בפרופורציות.
דבר שבסופו של דבר, הביא לסיום הקשר.

כדרכי בסיפורים כאלו, אני משתדל לסיים בדבר טוב. 
שאולי הטוב שיצא מסיפור זה, הוא המסקנות שאני מקווה
שיהיו אנשים שהדברים יעזרו להם.

טוב נוסף, והוא תמיד טוב מוחלט, הוא שאם כך קרה,
בדיעבד אנו אומרים שכנראה שכך כיוון ה’ שהדברים יקרו,
ודבר זה שנועה וחגי לא התחתנו, הוא דבר טוב עבור שניהם. 
אך את מסקנה זו אומרים כאמור רק בדיעבד (לאחר מעשה),
ומלכתחילה תפקידנו לעשות את המקסימום,  
גם בקבלת עצות, הסקת מסקנות, הבנת המתח שבין שכל לרגש, ועוד.

כמובן אני מאחל לכל קוראי מאמר זה בהצלחה רבה!

אלי גרון,
ביה”ס לזוגיות בואי כלה.