כיצד להימנע מקשר ארוך ומהתלבטויות אין סופיות?

אורכו של קשר ממוצע המוביל לחתונה בציבור הדתי לאומי,
נע סביב השלושה חודשים.    
בזמן זה, בני הזוג מספיקים לעבור ממצב בהם הם זרים לחלוטין אחד לשני,
עד למצב בו הם רוצים לקשור את גורלם יחדיו לנצח נצחים.

משני צידי “הסקאלה”, נמצאים מצד אחד הציבור החרדי,
שם ניתן לסגור חתונה בטווח ממוצע שבין 5 – 3 פגישות בד”כ.
ומצד שני הציבור החילוני, שם החלטת חתונה תוך שלושה חודשים היא דבר נדיר,
וחתונה תוך שלוש פגישות כלל לא על הפרק.
יותר מצוי שהחלטת חתונה בציבור המסורתי / חילוני,
דורשת קשר של לפחות חצי שנה, עד… עד יבוא גואל (בכל יום שיבוא).

באופן טבעי, נשאלת השאלה מי צודק?
מי מבין שיטות ההכרות המובילות לחתונה עדיפה?
דהיינו מי מבין השיטות גורמת לאדם להכיר את הצד השני באופן מקסימלי,
כך שיוכל להחליט בלב שלם את ההחלטה הגורלית ביותר בחייו,
ללא פרפורי בטן ופחדים מיותרים?
כמו כן, מי מבין השיטות הנ”ל מובילה לבית יציב ושמח יותר?

תשובה

הבה נבחן את הדברים.
הדבר המשותף לכולם הוא,
שבכל קשר בין שני בני זוג,  
על מנת להתחתן,
על הזוג לעבור שלושה שלבים בקשר :

1. הבירור השכלי– שיודעים כל מה שצריך לדעת על הצד השני,
   על משפחתו ועל הרקע ממנו הוא בא.
   ששאיפות החיים, האידאליים והאמונה של שני בני הזוג נמצאים
   “באותו הגובה”, ששניהם רוצים לחנך את ילדיהם באותו סוג של חינוך וכ”ו.
2. הבירור המנטלי – אחרי שראינו ששנינו שייכים לאותו כיוון בחיים,
   חשוב לראות שאנו מתאימים ביחס של אחד על אחד.
   בירור זה, כולל את תכונות האופי של בני הזוג והיחס של הצד השני אליהם.
3. הבירור הרגשי – בהמשך הדרך,
   באופן טבעי יתברר גם אם יש אהבה בין בני הזוג.

   לגבי הבירור הרגשי: ארחיב מעט את ההסבר על השלבים
   שאנו עוברים על מנת להתאהב,
   מה מקדם את האהבה ומה יכול מנוע אותה.

ארבעת שלבי האהבה

1. הכרות – השלב בו אנו עוברים מלהיות זרים אחד לשני,
   להיות מכירים האחד את השני.
   זה השלב בו כל אחד מספר את סיפור חייו,
   ומתוודע לעולמו של השני.
2. הערכה – ככול שאני מכיר בצד השני דברים חיובים יותר,
   כך אני גם מעריך אותו יותר.
   במידה ולא יהיה מה להעריך בצד השני,
   הקשר יפסק עד מהרה.
   קל וחומר אם הערכה כלפיו תהייה שלילית.
3. חיבה – הביטוי שלה הוא הרצון להיות אחד עם השני,
   זה כבר לא רק הכרות והערכה חיובית,
   אלא מעבר לכך, קשר נפשי שנבנה.
4. אהבה – הביטוי שלה הוא הרצון להתאחד אחד עם השני.
   זה כבר לא רק הערכה וחיבה חיצוניים, אלא הרבה יותר מכך.
   הקשר כבר מקיף את כל חדרי הנפש,
   שאחד הביטויים לכך, הוא הרצון לגעת אחד בשני.
   לא מתוך משיכה חומרית, אלא מתוך קשר נפשי אמיתי וטהור.
   זה הזמן לחכות עם הנגיעות ולסגור חתונה.
   כך ניתן להמשיך את האהבה לכל החיים.

עד כאן כל שלבי ההכרות והאהבה משותפים לכל המגזרים בחברה,
וכן לכל אדם באשר הוא אדם.
אם כן, מהיכן נובע הפער בכמות הפגישות בין המגזרים השונים ביהדות?

תשובה
בצורת הפגישה הקלאסית בציבור החרדי,  
את הבירור השכלי עושים ההורים עוד בטרם בני הזוג נפגשו.
עוד בנקודה ראשונית זו כבר נעשה כל הבירור השכלי,
לפעמים עד לפרטי פרטים וחקירות של המכרים והרבנים של בני הזוג.

גם הבירור המנטלי נעשה עוד בטרם בני הזוג ראו אחד את השני.
שהרי משפחה חרדית ספרדית, מתחתנת עם משפחה חרדית ספרדית.
משפחה חרדית ליטאית, עם משפחה חרדית ליטאית.
משפחה חסידית, עם משפחה חסידית.
וכ”ו.
כך, שכאשר בני הזוג נפגשים, נשאר רק הבירור הרגשי בניהם,
ואם יש מציאת חן.
אפשר (וכל אדם יכול) לסגור חתונה בטווח של 5 – 3 פגישות בלבד.

בציבור הדתי לאומי, לא יכול להתקיים אופי פגישה כזו כמו אצל החרדים.
הפער בין הדורות גדול מדי, כמו גם אופי החיים והעצמאות של בני הזוג,
לא מאפשרים התערבות ההורים בבחירת בן/ בת הזוג,
לא בכזאת רמה בכל אופן, ויש שיאמרו שטוב שכך.
משום כך, מצוי יותר שבציבור הדתי לאומי,
שבני הזוג הם אלו שצריכים לעשות את כל הבירורים לעצמם בעצמם,
מה שלוקח הרבה יותר זמן כמובן.

בציבור החילוני, מלבד שחיקת הרצון להתחתן, המתירנות וכ”ו.
בהעדר תרבות בירור שכלי בפגישות
(מפני שחווים חוויות רגשיות משוטפות מיד בתחילת הקשר),
נוצרה מציאות בה צריך להכיר את בן / בת הזוג לאורך זמן בכל זוויות ומקרי החיים.
ורק לאחר שאני יודע מה הצד השני יעשה בכל מקרה ומקרה שיקרה לו,
יש לי מספיק בטחון על מנת להתחתן.

אלא, שהבעיה בצורת פגישה זו, היא שצריך לחיות אחד עם השני 60 שנה,
לראות איך הצד השני מתנהג בכל מקרי החיים,
ורק אז להחליט על חתונה.
דבר שלא יכול להתאפשר כמובן בשום פנים ואופן.

כך שאם נענה כתשובת ביניים על השאלה בה פתחנו:
כיצד להימנע מקשר ארוך ומהתלבטויות אין סופיות?
לפחות כמסקנת ביניים, עולה כי בכל המגזרים יש למצוא בן/ בת זוג
הסגורים עם עצמם על הרצון שלהם להתחתן,
ולעשות את הבירורים המובאים לעיל, כמה שיותר מהר.

לגבי השאלה, כיצד ניתן לדעת איך ינהג בן / בת הזוג בעתיד?
התשובה לכך היא, שיש להתחקות אחר המעיין הנפשי,
ממנו יוצאים הדברים אותם אדם עושה.
אם המעיין הנפשי של אותו אדם שופע רוך וחמלה, חסד ורחמים,
סימן שזו היא נפשו, וממלא אלו התכונות אותם ינבע המעיין שלו גם בעתיד.
אם המעיין שלו/ה מנביעה ביקורתיות, הססנות, ספקנות, ציניות וכ”ו,
זה גם מה שאני יראה שיוצא ממנו/ה בעתיד.

החידוש הגדול כאן, לעומת השיטה המלקטת עוד מקרה ועוד מקרה,
עד שאני יודע מה אדם יעשה בכל מצב בחיים היא:  
שאת המעיין הנפשי של האדם אני מכיר תוך זמן קצר.
וכאשר אני מלקט עוד מקרה ועוד מקרה,
זה יכול לקחת שנים רבות כפי שכתבתי.
ומכאן תשובה נוספת,
כיצד ניתן לקצר את הדרך לחופה גם בציבור
החילוני / מסורתי באופן משמעותי.

לכן, אם המטרה היא להתחתן, אזי אין צורך להיפגש שנה שלמה על מנת לצבור חוויות משותפות ביחד ואז להחליט אם להתחתן או לא.
די בשלושה חודשים.
כמובן גם אין צורך לגור אחד עם השני, על מנת לבדוק את ההתאמה בניכם
(זה גם אסור הלכתית, וגם לא מקדם את הקשר לחתונה).
אם אחד מהצדדים לא סגור על הרצון שלו להתחתן בחצי שנה / שנה הקרובה,
זה מהדברים שניתן לברר עוד בתחילת הקשר,
ודאי עוד לפני קרבה פיזית כלשהיא בניכם או מעבר למגורים משותפים.

מכאן למדנו, שגם אי שמירת נגיעה מעכבת את הקשר מלהתקדם לחתונה,
משום שהיא גורמת לבני הזוג לדבר פחות.
ממלא הספקות שהיו בלב לא מתבררות,
השיחות הופכות להיות רדודות יותר ויותר.
כך שבסופו של דבר, ההססנות נשארת ומכרסמת במוטיבציה להתקדם
להחלטת החתונה (אם לא שומרים נגיעה. גם לאן יש למהר?)

הבעיה המשותפת לכולם

הבעיה המשמעותית האחרונה,
המשותפת לכולם בהיווצרות קשר מתמשך ומתמשך, שנשאר לטפל בה היא:
מצב בו אחד מבני הזוג החליט שזה הוא הקשר לחתונה,
אולם הצד השני ממשיך להתלבט ולהתלבט.
במאמר זה לא אוכל להרחיב על תופעה זו,
שלה פנים רבות והיא דורשת מאמר בפני עצמו.
רק אומר שני דברים:

1. רוב הלבטים הללו ניתנים לפתרון.
2. מאידך ברוב המקרים הללו,
   בני הזוג אינם יודעים כיצד לתמוך ולברר
   את הדרוש בירור ביחד עם בן / בת זוגם שלהם,
   והקשר נופל.

   לכן, המלצתי..
   אם הגעתם לקשר כזה, או שאתם בעצמכם בלבטים כאלו ואחרים,
   אל תמשכו את הלבטים יותר מחודש לאחר שהצד השני כבר החליט חתונה.
   שהרי, אם לא תבררו את הדרוש בירור תוך חודש אחד,
   גם אחרי 9 חודשים תהיו באותו מקום ובאותם הלבטים
   בהם הייתם כעבור 4 חודשים מחילת הקשר.

   לכן, אם כעבור חודש אחד, הלבטים שלכם או של הצד השני שלכם לא נגמרים, זה הזמן להרים טלפון ולגלגל איתי שיחה.
   שכפי שהניסיון מראה ברוב המקרים הללו,
   כאשר מטפלים בבעיה באופן מקצועי,
   רוב המקרים אלו נגמרים בחתונה!

   שלכם באהבה
   אלי גרון,
   ביה”ס לזוגיות “בואי כלה”.