כיצד לגרום לצד השני להתאהב בי? הנוסחה.

לפני שאענה את התשובה שלי לשאלה:
כיצד ניתן לגרום לצד השני להתאהב בי?
עלי להסביר תחילה כי הדבר בכלל אפשרי,
ואכן, יש לנו שליטה על הרגשות של הצד השני כלפינו.
לא שליטה מלאה, זה לא תמיד עובד.
אבל בהחלט אהבה זה לא דבר שנופל עלי משמיים
ואין לי מה לעשות, או אין לי אפשרות להשפיע עליו.

לא שכחתי לרגע שזה הקב”ה שמזווג זיווגים
ושולח לנו אדם כזה או אחר להתאהב בו, ושהוא התאהב בנו.
אלא שלפעמים גם אחרי שקבלנו את הזיווג שלנו משמים,
אנו יכולים לפספס אותו. או לא להתאהב בו,
או לגרום לו לא להתאהב בנו.
מפני שלא עשינו את המעשים הנכונים הגורמים לאהבה להתפתח.

במי אדם מתאהב ולמה

הגדרה  ראשונה :

אהבה היא רצון לקרבה הנובע מהזדהות של האדם עם זולתו.
אם אני לא מזדהה עם מישהו, ודאי שאני לא יאהב אותו.
לא מדובר כאן עדיין על אהבה רומנטית שבין איש לאישה.
אלא על אהבה בסיסית בין בני אדם.  
אהבה בסיסית זו  יכולה לבוא לידי ביטוי במשורים שונים.
באהבה שאני אוהב  את הרב שלי מהישיבה, את החברותא שלי,
את החברים של מהפלוגה, או את השכן ממול.
חשוב לציין, שאהבה זו יכולה להיות קשר נפשי לא פחות
חזק מאשר אהבת איש ואישה,
כפי שאמר דוד המלך בקינתו על יהונתן בן שאול
“נעמה לי אהבתך מאהבת נשים.”

מצאנו אם כן, שההגדרה ראשונה היא,
שאהבה היא רצון לקרבה הנובע מהזדהות של אדם עם זולתו.    
אם אני מזדהה עם דרכו של הרב דרך חייו ותורתו, הרי אני דבק בו.
אם אני מזהה חוויות משותפות ודרך משותפת שעברתי
עם חברי לפלוגה או לישיבה, הרי שליבי דבק בהם.
כתוצאה מכך, אני שמח בשמחתם ומצטער בצערם.
דבקות זו כאמור לא נופלת מאהבת איש ואישה  
כפי שהבאנו לעיל “נעמה לי אהבתך מאהבת נשים”.

הגדרה שניה  :

הבסיס עליו האהבה נבנית הוא השתקפות היקר והחשוב לי, בזולתי.
אני אוהב אדם מסוים מפני דעות או מעשים מסוימים הנמצאים בו ואני מזדהה איתם.
אני אוהב אותו מפני שאני מוצא בו את מה שליבי שלי חפץ.  
דבר זה נכון גם באופן ההפוך,
אין אני אוהב אדם מסוים משום שאין הוא משקף דעות או מעשים
מסוימים שאני מאוד מזדהה איתם, או אולי אפילו מנגד אותם.

במילים אחרות, אני אוהב אדם מסוים אם אנחנו שותפים לאותה הדרך,
לאותו אידיאל, או לאותו מאמץ. 
ע”פ הדוגמאות שהבאנו לעיל,
אני אוהב את הרב שלי משום שהוא משקף נאמנה את דרך החיים שלי,
ותפיסתי את התורה.  
לדוגמא: אם אני אדם לאומי, יקשה עלי החיבור לרב חרדי,
שהלאומיות הישראלית היא לא חלק מתורתו.
ולהפך, אם אני אדם חרדי יקשה עלי החיבור עם רב,
שתורתו היא תורה לאומית ציונית.
הדבר נכון יותר כאשר אנו עוסקים בדקויות יותר עדינות בתוך הציבור הדתי לאומי,
או בתוך הציבור החרדי.
וכן, נכון לשאר הדוגמאות שהבאתי.

נוסף לכך, ישנם ערכים אוניברסליים הגורמים לציבור גדול ומגוון לאהוב אדם מסוים.
דוגמאות לערכים כללים אלו: חכמה, עדינות, הקשבה, חסד,
עין טובה, סלידה מהרע, וכו’.
ציבור יכול לאהוב מנהיג, מפני שמצד אחד הוא מבטא את הערכים האידאליים שנמצאים בליבו של הציבור,
ומאידך משום שלמרות תפקידו הציבורי, הוא בעל עדינות לכל אדם,
לא מתנשא, קשוב לאנשים, בעל עין טובה וכו’.
מנהיג ציבור יהיה צודק ככול שיהיה מבחינה אידאלית,
לא יזכה לאהבת הציבור ותמיכתו,
אם הוא בעל עין רעה, נוקם ונוטר, גס רוח, לא מקשיב לציבור, מתלהם וכו’.

הגדרה שלישית:

בידי הבחירה אם זולתי יזהה בי את היקר והחשוב אצלו.
משום שכך הם פני הדברים, בידי הבחירה מה זולתי יראה בי.
באופן בסיסי אומר, שאם רק ניקח את מה שאני מחפש בצד השני
ובוחן אותו על כך (מועתק מטפסי שידוכים)
כגון: עין טובה, נדיבות, דרך ארץ, וכ”ו…
שכל אחד יוסיף את מה שהוא כתב בהגדרות של מה שהוא מחפש, 
אזי, הרבה פגישות היו הופכות לאהבות של ממש.

החדשות הרעות הם, שבפגישה הראשונה יש לי עד 10 דקות
בערך להרשים את הצד השני באופן ראשוני. 
החדשות הטובות הם שאם אכן הצלחתי ליצור רושם טוב בתחילת הפגישה,
אז יש לי פגישה שלמה להמשיך לעשות זאת.
וכן, החדשות הטובות הם שיש דרך סלולה ובדוקה לעשות זאת.

הדרך הסלולה, היא הדרך בה הצד השני יראה את התכונות
הטובות שנמצאות בי (אסור לי להמציא שום דבר שאין בי),   
כמידת החסד שיש בי, העין הטובה, האנרגיות החיוביות וכו’ כבר בהתחלה.  
לדוגמא: להתחשב בצד השני במקום הפגישה זה ברור,
ורוב האנשים עושים זאת.
אבל להגיד מילה טובה, עם חיוך גדול,
כבר בשניות הראשונות של הפגישה,
“תודה שנסעת את כל הדרך הזו על מנת שנפגש”,
זה דבר שכבר פחות קורה.

לשאול מה עשית בחיים, היכן למדת, מה עבודתך, כולם שואלים בפגישות.
אך כתגובה ללמד זכות על הדייט, כל הכבוד לך שבחרת בלימודים האלו,
זה לא דבר פשוט, זה ממש יפה שאתה עובד בעבודה הזו,
אתה עוזר לכל כך הרבה אנשים, ההשקעה שלך בנושא הזה ראויה לכל הערכה,  
זה הוא דבר שכבר פחות מצוי – וחבל,
משום שזה מהדברים המקרבים בין בני הזוג.

כמובן גם מציאת נושאי שיחה משותפים, מקדמת את פתיחת הלבבות.
ומצד שני, כאשר כל אחד מבני הזוג מדבר על רק הצד שלו,
לא ימצאו הנושאים המשותפים, לא יהיה חיבור בשיחה,
הפגישה תלך ותאבד גובה, ובסופו של דבר תיפול.  
משום שלא דיברנו עם הצד השני על הנושאים שמעניינים דווקא אותו.
כלומר, במילים אחרות: לא מצאנו עם הצד השני נושאי שיחה משותפים.
לכן, אני חוזר על ההגדרה השלישית: בידי הבחירה אם זולתי יזהה בי את היקר והחשוב, אצלו.

הגדרה רביעית :

בדייטים תהייה אדם, לא בלש.
לא פעם אנשים (וגם נשים), מגיעים לפגישה עם אנרגיות טובות, או בלי.
ע”פ הרושם שיש להם מהצד השני עוד לפני הפגישה.
אז זהו, שלא מקבלים קשר על המוכן, קשר צריך לבנות.
ואלו שבאים לפגישה בגישה של “לבדוק את הצד השני”,
מחטיאים פעמיים ומפילים בכך את הפגישות שלהם פעם אחר פעם.

פעם אחת, משום שכאשר אני בא לבדוק את הצד השני,
באופן אוטומטי אני בא עם גישה יותר ביקורתית,
אני מחפש יותר את הפגמים שבצד השני,
ובודק אותו/ה האם הוא/היא מתאימים ל”רשימת המכולת” שלי.  
כך מתעצם הסיכוי שאמצע את הפגמים בצד השני (ולמי אין),
וגם אם לא מצאתי פגמים, הדברים הבולטים יותר עבורי,
הם הדברים שאיתם אני לא מסתדר,
ולא הנקודות המשותפות והחיבור בנינו.

פעם שניה, משום שאם אכן נפגשנו,
כנראה שיש בכל זאת אי אלו נקודות משותפות בנינו.
שכלל לא נגעתי בהם, שאם הייתי עושה כן,
הייתי גורם לצד השני לזהות בי את הנקודות בחיים שחשובות לו.
וכפי שכתבתי בהגדרה הראשונה:
“אהבה היא רצון לקרבה הנובע מהזדהות של האדם עם זולתו”,  
הבאה לפועל ע”י ההגדרה הרביעית: “בפגישות תהייה אדם, לא בלש”.

לו רק אתן לצד השני את התחושה שלשנינו יש כל כך הרבה במשותף,
בדעות, במסלול החיים, בהשקפות, בשאיפות החיים וכו’.
כאשר זה בא מתוך כך שהצד השני יזהה בי את התכונות
הטובות שהוא מחפש
(כולם כותבים שמחפשים: עין טובה, שמחת חיים, חסד, פתיחות, וכ”ו,)

או אז הסיכוי שתתעורר האהבה עם בן/בת הזוג שהקב”ה זימן לי,
יעלה בעשרות אחוזים.

בהצלחה רבה
אלי גרון
ביה”ס לזוגיות בואי כלה