כיצד בציבור החרדי מתחתנים אחרי שלוש עד חמש פגישות?

ידוע הדבר כי בציבור החרדי על סוגיו וגווניו השונים.
אורך הזמן בו מחפשים בן זוג או בת זוג,
שונה באופן מהותי לזמן בו מחפשים הכרות
בן זוג או בת זוג בציבור הדתי לאומי.
אומנם גם בציבור החרדי זו כבר לא תופעה נדירה
למצוא רווקים ורווקות המתקרבים לגיל ה- 30 או אף למעלה מכך.
אך באופן סטטיסטי ודאי שמדובר בתופעה פחות
חריפה מאשר בציבור הדתי לאומי.

נקודה נוספת היא מספר הפגישות.
בציבור הדתי לאומי הכרות עורכת מספר חודשים לפחות,
ולעיתים מדובר גם על הכרות של מספר שנים בין בני הזוג.
אולם בציבור החרדי, מבלי להיכנס לגוונים השונים הקיימים בו –
באופן כללי, נפוצה מאוד המציאות בה בני הזוג
נפגשים פעם/ פעמים/ שלוש/ חמש
פעמים, וכבר מחליטים את ההחלטה הגורלית ביותר של החיים… וסוגרים חתונה.
ויש לציין מבלי שיהיה מי שיאמר להם כי חל איסור
להיפגש מעל 5 דייטים, או אפילו 10 על מנת להתחתן.
הגם שיש הנהגה המרחפת באוויר, כי אין צורך ביותר מכך.

לכן, השאלה הגדולה היא כיצד הם עושים זאת ?
ויותר מכך, מה ניתן לקחת מכך בפועל,
תכלס לציבור הדתי לאומי, והאם זה יכול לעבוד גם אצלנו ?

לפני שאכנס לעומק העניין עליי לציין
כי אני דוחה את תשובות הציניקנים
ושאר אנשים אשר לא טורחים להעמיק בנושא
ופותרים עצמם בתשובות סתמיות כגון:
לא חשובה להם האהבה (העיקר להוליד ילדים)
או הם לא מתגרשים כתוצאה מלחץ חברתי,
אך באמת הם סובלים והתרגלו לכך.
כמו גם תשובות נוספות שלא משקפות
את המציאות למי שמכיר את הציבור החרדי באופן אישי.
לכן, במאמר זה לא אענה לתשובות אלו
על מנת שלא להתפרס, אך היה לי חשוב לדחות
אותם תחילה על מנת שנוכל לפנות לעיקרו
של “פטנט השידוכים החרדי”

על מנת לענות על השאלות: כיצד הם עושים זאת,
והאם שיטת השידוכים החרדית תתאים גם לפתרון
בעיית הרווקות המאוחרת בציבור הדתי לאומי?
צריך ראשית לדעת מה הם הנושאים אותם צריך לברר בדייט,
ומה חשוב לדעת ולבחון על מנת להקים בית יציב בישראל.

פטנט השידוך החרדי

כתבתי ואכתוב עוד הרבה פעמים כנראה,
כי על מנת להתחתן צריך לברר שלושה דברים

• הבירור השכלי
• הבירור המנטלי
• והבירור אם יש כימיה בין בני הזוג

הבירור השכלי 

הוא הבדיקה אם שני בני הזוג שייכים לאותה תפיסת עולם,
אותה הקפדה על מצוות, רוצים להקים אותו סוג של בית,
ורוצים לחנך את ילדיהם באותו סוג של חינוך.
כמו גם בירור שאר הנתונים שצריך לעשות על הצד השני.
כל זאת ביחד נקרא ” הבירור השכלי“

הבירור המנטלי

הבירור המנטלי אומר כי גם אחרי שבני הזוג שייכים לאותה תפיסת עולם,
הם צריכים לבדוק אם הם מסתדרים עם ההתנהגות
ודפוסי החיים האחד של השני/ה.
יש המצמצמים את הבירור המנטלי לעניין של עדות,
אך זו טעות לדעתי ומדובר על ענף הרבה יותר רחב
המתחיל מהנעימות לשבת לדבר האחד עם שני/ה
וממשיך עמוק לתוך עולם המידות וההתנהגות.  
כל זאת ביחד נקרא “הבירור המנטלי“

הבירור האם יש כימיה בין בני הזוג

אחרי שני הבירורים הקודמים ומתוך בירורים
אלו מתברר לבני הזוג אם ישנה משיכה כל שהיא בניהם.
ואין כוונתי למשיכה מהסוג הנמוך שלה.
אלא כמובן למשיכת הלבבות העדינה והאצילית
המראה כי אט אט נפשות אלו נקשרות וישנו רצון
בניהם להמשיך את הקשר לא מצד הבירור השכלי,
אלא מהצד הרגשי דווקא.

אז מה קורה אצל החרדים

בציבור החרדי נפוץ ומקובל כי עוד טרם בני הזוג נפגשו,
ההורים משני הצדדים בעזרת השדכן/ית
כבר יודעים הכל (אבל הכל !!!) על הצד השני.
מי הוא ומה הוא, באיזה ישיבות למד, מי היה החברותא שלו,
וכמובן גם יצרו קשר עם החברותא לקבל חוות דעת נוספת ועוד…
וכך גם כמובן הבירור על הצד של הבחורה.

רק אז כאשר כל הבירור השכלי כבר נעשה,
ובד”כ מפני כך גם הבירור המנטלי בין המשפחות.
שטוב להם ומתאים להם להתקשר בקשרי נישואין
עם המשפחה השנייה.
רק אז נפגשים שני בני הזוג.

בפגישה כזו בניגוד גמור למה שקורה בציבור הדתי לאומי, 
כל מה שצריך לברר על הצד השני כבר נעשה,
ולא נותר לבני הזוג אלא לבדוק את מציאת החן
האחד/ת בעיני השני/ה.

האם שיטת השידוך החרדי יכולה לעבוד בציבור הדתי לאומי ? 

לדעתי התשובה היא לא, או לכל הפחות לא בשיטת “העתק הדבק”
אלא בשיטת האבולוציה וההתאמה האישית.
שכן השיטה החרדית מבוססת על ביטחון גמור
שהמשודכים נותנים בהוריהם להחליט להם
עם מי להתחתן ועם מי לא.
דבר שאני לא יכול אפילו לחשוב עליו בציבור הדתי לאומי.

גישה זו נובעת בין השאר מהמוסכמה החברתית
החרדית (שלא כתובה בשום מקום) שאין פער בין הדורות.
או לכל הפחות הפער לא גדול מדי.
ומשום כך מה שהיה נכון לדור הקודם ונכון לפני שנים ושלוש דורות.
נכון גם לדור הצעיר כיום. 
לכן, לדור ההורים יש את כל ההבנה וניסיון
החיים (מה שחסר לצעירים) על מנת להחליט
עם מי ילדיהם יתחתנו ועם מי לא.
והדור הצעיר נותן את כל הקרדיט הדרוש
לניסיון החיים ולדאגה הכנה והאמיתי של ההורים. 

הציבור הדתי לאומי מבחינה זו חי במקום אחר.
מקום בו המודעות האישית מאוד גבוהה.
כמו גם המודעות לפער הדורות בדור של גאולה לעומת הדורות שקדמו לו.
לכך נוסיף את הפער הטכנולוגי העצום בין הדורות,
ואת השפעת “הגדרת האני” מהעולם החילוני
המשפיע על הציבור הדתי לאומי.
וקיבלנו אין סוף פגישות בהם הנפגשים מנסים לברר
את כל הדרך בעצמם, בד”כ בלי עזרה מבחוץ.

התוצאה העצובה של הסיפור הזה, הוא כי מחוסר הדרכה
הפגישות נופלות פעם אחר פעם, וכך נוצרת לה בעיית
הרווקות המאוחרת דווקא בציבור הדתי לאומי,
שבניגוד לציבור החילוני (גם שם ישנה בעיית רווקות מאוחרת),
בציבור הדתי לאומי רוצים יותר להתחתן ובגיל צעיר יותר.

הפתרון

הפתרון אפוא הוא לא בשכפול דפוסי שידוכים
השייכים למנטליות אחרת ולדורות אחרים מאשר
זו הרווחת כיום בציבור הדתי לאומי,
אלא לדעתי, הפתרון טמון בלימוד מעמיק ונרחב של נושא
הפגישות והשידוכים, מתן פתרונות הולמים
לשאלות הקיימות בנושא.
שכל ציבור הנפגשים מתמודד איתם,
כך כל אחד באופן אישי עצמאי

הדבר שכל אחד או אחת מאיתנו יכולים לעשות
על מנת לקדם נושא חשוב זה בעם ישראל,
הוא להעביר את קישור דף זה, לכמה שיותר מכרים,
שדכנים, פורומים העוסקים בשדכנות, דפי פייסבוק,
ושאר בעלי עניין בתחום השידוכים.
על מנת שאכן חומרים המלמדים כיצד להיפגש נכון,  
יוכלו להגיע למספר רב יותר של אנשים 

בברכה ובתפילה להצלחת עם ישראל.
שלכם אלי גרון,
ביה”ס לזוגיות בואי כלה.