במאמר קודם בו כתבתי שלא נכון להתפשר על מנת להתחתן,
ואם כבר מתפשרים צריך או להפוך את החיסרון ליתרון גדול המחזק את הקשר,
או לכל הפחות לא להתייחס אליו לחלוטין כאילו החיסרון הזה בבן / בת הזוג שלי פשוט לא קיים,
אחרת אני עלול לשלם את המחיר של חוסר האהבה והקשר הנפשי ביני לבין בן/ בת זוגי
קבלתי תגובה מגולש, שכתב לי את הדברים הבאים:
“העניין מסובך יותר.. הרי כולם מתפשרים על משהו בסופו של דבר.
איך ניתן לדעת עד כמה זה קריטי לי או שאני מקבל את החיסרון..
גם אחרי חתונה זה עומד הרבה פעמים מול העניים.”
להלן תשובתי
אני מסכים עם השואל על כך שאנשים מתפשרים על מנת להתחתן,
והדבר יהיה תקין ולגיטימי בעיני בתנאי שנכיל ונעכל את הפשרה באופן שהדבר לא ייצר משקעים בעתיד.
משקעים כאלו שיגרמו לצד מסוים, לחשוב עם הזמן כי טעה בבחירתו.
להרגיש מתוסכל מכך משך שנים שהרי החום והאהבה שצריכים להיות בין בני זוג,
יהיו כבויים אצלו וכל חייו הזוגיים יתנהלו מחוסר ברירה ורצון.
להגיד אין ברירה, חייבים להתפשר ולהתחתן, “כולם מתפשרים על משהו”
(גיוס “כולם” על מנת לבסס את עמדתי).
זאת מבלי לקחת בחשבון את המחיר הכבד של חוסר הימשכות וחיבה לצד השני מפני המגרעות שלו.
זה הוא דבר לא לגיטימי בעיני, והדבר יכול אף לסייע לפירוק הבית בעתות של משבר בנישואין.
מפני שמלכתחילה הבית הזה לא כל כך מחובר.
האמת היא שאני לא לבד בדעה הזו.
אני מאמין שאם נשאל רווקים ורווקות רבים,
האם יסכימו להתחתן עם מי שיש בו דבר שמפריע להם? התשובה תהייה שלילית.
שהרי גם אם הסכמנו לכך מבחינה שכלית, את הלב אי אפשר לשקר,
והרגש יבוא ויגיד את שלו גם אם לא שאלנו אותו או גם אם אמרנו לו שאנו לא רוצים לשמוע את דעתו.
הרגש נמצא בתוכנו והוא שם על מנת להגיד את שלו.
מכאן גם התשובה לשאלה, כיצד אני אדע אם הדבר שמפריע לי הוא קריטי או לא?
התשובה לכך היא: תקשיב ללב שלך, הוא כבר יגיד לך עד כמה הדבר מפריע לך,
ועד כמה הוא נחשב חיסרון בעינייך.
אם הדבר שולי ולא עקרוני – לא תרגיש זאת,
תעבור לסדר היום וממילא הקשר יתקדם בניכם.
אך אם הדבר באמת מפריע לך, אתה תראה שלא משנה כמה זמן יעבור מתחילת הקשר,
הקשר ייעצר וידרוך במקום, הקשר פשוט יתקע.
זאת משום שהלב שלך לא יפתח, ואהבה לא תפרוץ החוצה.
השאלה היא לא האם להתפשר, השאלה היא מדוע אני לא מתחבר !
כל זאת אמרנו במקרה שיש מה שמפריע וגורם ללב לא להתחבר.
את הלב אי אפשר לכפות, ולכן פשרות במקום הכלה וקבלת האחר לא יעזרו.
אם לא הצלחתי לעשות את העבודה הזו ועדיין החיסרון מפריע ומציק לי,
אז הדבר הופך להיות קריטי בקשר, ולא כדאי להתעלם מנורות אדומות אלו,
אלא להמשיך ולברר את הדברים עם אצבע על הדופק,
לבדוק אם האהבה מתפתחת, או שהקשר נתקע.
כפי שכתבתי בכותרת השאלה, היא לא האם להתפשר,
אלא השאלה היותר גדולה היא, מדוע הלב לא התחבר?
יכולים להיות לכך מספר סיבות.
חלקם קשורות לכוח הדמיון, חלקם קשורות למידות הרעות שלי.
וע”פ רוב רק מיעוטן קשורות לאמת.
כי באמת אפשר להתחתן עם רוב (לא אמרתי כולם, אמרתי רובם) האנשים שהכירו לי.
ואם זה לא קרה, סימן שאני חוסם משהו בתהליך הזה.
ברוב המקרים, אנשים לא מתחברים כי הם מזהים יותר מדי דברים שלילים בצד השני,
ופחות מדי דברים חיובים.
מספר דוגמאות מדוע זה קורה לאנשים מסוימים:
- באו בגישה ביקורתית, דבר שגורם להם לחפש את הפגמים בצד השני (וגם למצוא אותם) .
- כל חיסרון קטן בצד השני, הופך אצלם לחיסרון גדול.
- הם מחפש מראה מסוים, אם זה לא זה הם לא מתחברים.
- הם מחפשים רף גבוה מדי, ולכן מי שלא עומד בו, הם לא מתחברים אליו.
- האישיות של הצד השני מתחברת להם ע”י הדמיון עם דבר שהם לא אוהבים,
למרות שלא חייב שהוא יהיה נכון. - יש בהם כעס ושנאה על אנשים מסוימים (לא הדייטים, אנשים אחרים),
מידות רעות אלו עוצרות התקשרות נפשית גם עם כל אדם אחר,
משום שהם חוסמות אותם מבפנים. - יש בהם צרות עין, קנאה, גאווה, ושאר מידות רעות.
כנ”ל לסעיף הקודם, הדבר עוצר התקשרות שלהם עם כל אדם אחר.
הדברים הכתובים כאן, כוללים נתונים לכאורה אובייקטיביים של הצד השני.
כמו גיל, נישואים קודמים, מראה, וכדומה.
כל חיסרון שאותם האנשים מוצאים בצד השני,
שגורם להם בתת מודע או במודע להיחסם אליו הוא באמת לא חיסרון.
אם היו מביטים על הדברים בעין שונה, או שהדברים המפריעים לא היו מפריעים להם יותר
או שהם היו אפילו גורמים להם להעריך ומתוך כך לאהוב יותר את הצד השני.
אך אם זה לא קורה כאמור, ואין לאדם את היכולות להכיל את אשר מפריע לו בצד השני,
גם פשרה מאולצת לא תעזור (בדברים שעקרוניים לו)
משום שהלב יגיד את שלו והרגש לא יתחבר בהווה / בעתיד / או בשניהם גם יחד.
התשובה – כיצד להתחבר לדייטים שלי
אם הייתי כותב רשימה הופכית לרשימת הסיבות לחסימות המובאת לעיל,
הייתי עושה לעצמי עבודה מאוד קלה אך לא נכונה.
הרי קל מאוד לכתוב :
- אל תהייה ביקורתי
- תוריד את הרף הגבוה שלך
- תעבוד על המידות של וכ”ו
כמו עצות לא מקצועיות של כל מיני סבתות נחמדות שאומרות שאין ברירה,
צריך להפסיק להיות ביקורתי מדי, צריך להתפשר בחיים, וכ”ו.
עצות שלא בדיוק עוזרות לי להתחבר לאדם הנמצא מולי בדייט,
ורק מוסיפות תסכול ועצבות בקרב האנשים והנשים שהן מנסות לעזור להם.
לכן, על מנת שלא יהיו בי חסימות כאלו ואחרות,
הדברים צריכים לבוא מכיוון אחר.
מכיוון של רוממות הנפש לגבהים אחרים,
גבהים המרוממים מתוך המבט שלי את העולם כולו.
שהרי באמת יש בתוכי אין סוף מרחבים של אהבה בלי גבולות לכל אדם, לכל הבריאה, לכולם.
שהרי מתוך אהבת ה’ שלי אני אוהב את כל מה שברא בעולמו.
את כל הפרחים, את כל הנופים, את כל הטוב שבכל התרבויות, את כל החכמות,
את כל החידושים וההמצאות שאנשים ממציאים כי הם רוצים להביא את הטוב לעולם.
כאשר אני אוהב את ה’ אהבה גדולה במרחבי אין קץ ללא גבולות וצמצומים,
מתוך כך אני אוהב גם את כל מה שה’ ברא.
אני אוהב גם את כל האנשים, את כל הטוב שהם עושים,
את כל הטוב שבדעות השונות, את הטוב שיוצא מהוויכוחים על כל הדעות השונות.
אני אוהב את כל ההרים והגאיות, אני אוהב את כל השירים היפים המרוממים את הנפש,
אני אוהב את כל מה שנולד ומתפתח בעולם.
בגבהים כאלו אני אוהב את כולם !
עכשיו נחזור לדייט ונחשוב מה אני רואה בו/ בה.
אם באתי מתוך העולם הקטן, האגואיסטי, המצומצם שלי,
העולם שבו אני בוחן ובודק ללא הרף את הצד השני,
העולם ההוא שיש בו גם שנאה גם קנאה וגם תחרות וגאווה,
ודאי שרשימת החסמים שכתבתי למעלה,
תהייה חלק ממה שיגרום לי לגבש את הדעה על האחר והדייטים שלי יפלו
“כי הצד השני לא מתאים” – ואי אפשר להתווכח עם זה,
או לשכנע אותי אחרת, הרי זה מה שאני רואה.
אולם, אם יצאתי מהמחשבה על עצמי לאהבת הכלל,
ודאי שאמצע בצד השני הרבה מעלות טובות שאוכל להתחבר אליהם,
מתוך כך אוכל לבנות עולם של אהבה שלום ורעות.
גם בדייט וגם בבית שיבנה בקרוב.
מאמר זה נכתב באהבה
אלי גרון – ביה”ס לזוגיות “בואי כלה”.
